skip to content

 

הענקת מדליית 'דונה גרציה' לפרופסור בן ציון נתניהו.

בנימין נתניהו, ראש הממשלה, לא יכול היה להיות נוכח בערב המרגש בו הוענקה לאביו, ההיסטוריון פרופסור בן ציון נתניהו, מדליה בדמותה של דונה גרציה כאות הערכה וכבוד על פועלו לחקר יהדות ספרד. הוא היה באותה העת בארצות הברית בכינוס העצרת הכללית של האו"ם שדנה בדרישת הפלשתינאים למדינה משלהם, והוא היה נרגש במיוחד. הוא נרגש גם מנאומו הפרו ישראלי של ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, אבל לא פחות מכך בשל המעמד שאליו, כאמור, לא הגיע בשל האירועים.

בטקס המרגש במיוחד שהתקיים במרכז מורשת בגין בירושלים, העניק מייסד ויו"ר עמותת דונה גרציה, מר יעקב אמסלם, את המדליה לפרופסור נתניהו. באירוע, אותו הנחתה ח"כ לשעבר, גאולה כהן, נכחו בין היתר שר החינוך, גדעון סער, קצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, זוהר עובד, ראש עיריית טבריה, הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, וכמובן משפחת יעקב וירדנה אמסלם, שנראו נרגשים במיוחד.

"יום יקר לי בזכותך אבא", בירך נתניהו את אביו בוידאו שהוקרן בפני כל באי הטקס. "אתה מקבל הערב הוקרה על תרומתך הכבירה לתולדות אנוסי ספרד. דונה גרציה עשתה מעשה בלתי יאמן לפני 500 שנה כשהיא הסתכלה לעבר טבריה, אתה הסתכלת לעבר ארץ ישראל עוד כילד כשהיית בגלות, וגם כשכבר הגעת לישראל, מעולם לא שכחת את המחויבות שלך למדינה. כך לימדת אותי וכך לימדת רבים אחרים. כילד, אני זוכר איך היית נוסע לספרד עם אמא. אתה היית כותב את הדברים, היא היתה עוברת עליהם ומתקנת קצת, למרות שהיה מאד קשה לתקן אותך. תמיד הייתי תמיד גאה בך ותמיד התגאיתי בך".

גם ד"ר עדו נתניהו, בנו השני של פרופסור נתניהו, בירך את אביו ומסר בשמו את תודתו לערב ולמעמד. "אני נושא את הדברים כרופא וכבנו של היסטוריון", הדגיש. "היום מבינים כמה צדק אבי בטענתו, שהאינקויזיציה היתה פיקציה. כשפרצה האינקויזיציה, רק מעטים עדיין שמרו על יהדותם והרוב כבר היו נוצרים. על פי המחקר של אבא שלי, רדפו את היהודים בשל יהדותם, ולא קיבלו אותם גם כשהם התנצרו. לכן אחרי האינקויצזיה כל כך הרבה יהודים חזרו ליהדותם. אבא שלי הבין את המהלכים ההיסטוריים וטען אותם למרות שלא היו מקובלים, והיום מתחילים להפנים זאת. ולא היה קל לאבא שלי, זה היה כרוך בעבודה קשה. אני זוכר מקרה שקרה כשאבא שלי היה בן 83 והוא שמע על ספר מסוים שיכול לסייע לו במחקרו, שנמצא בהארלם. היה שלג באותו יום והוא לא מצא מונית, והוא לא ויתר. הוא הלך ברגל עד שהגיע ואז מצא שהיא כבר סגורה. אבל בכוח השכנוע שלו הוא שכנע את השומר לפתוח עבורו את הספריה, הוא בדק את הספר, חזר ברגל למלון ורק אז טס בחזרה לארץ".

חלק מהדוברים בערב שיתפו את הקהל בזכרונות שקשורים באישיותו ובעבודתו של פרופסור נתניהו. ח"כ לשעבר, גאולה כהן, סיפרה איך היתה יושבת על מדרגות האוניברסיטה ומחכה לו, "רק כדי שיתן לי הוראות ומשימות", הסבירה. גאולה כהן גם התייחסה לחסרונו של בנו, ראש הממשלה. "ביבי חסר פה", אמרה, "אבל הוא לא פה כי הוא נמצא במקום שבו הוא חייב להיות עכשיו. אני שולחת לו מכאן ברכת 'חזק ואמץ', כי אני מאמינה שהוא יודע להיאבק באומץ ובחוזקה למען המטרה של כולנו. כי כוח ורוח תמיד הולכים ביחד לאורך ההיסטוריה. כך הוכיח במחקריו ובספריו בן ציון נתניהו, וגם ביבי נאלץ לעמוד בחזית ולהיאבק למען האמת של עמו".

תא"ל אלי שרמייסטר, קצין חינוך ראשי, התייחס לעושרה של דונה גרציה, תוך שהוא מדגיש את תרומתה לעמה בזכות העושר הכלכלי שלה. "דונה גרציה היתה אשה חזקה ובעלת חזון, ששמה לה למטרת על לקדם את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בכל האמצעים שעמדו לרשותה". תאשרמייסטר דיבר בצורה מעניינת במיוחד על מה שכינה 'העיוורון'. לדבריו, העובדה שלא תמיד הבנו שהאנטישמיות היא אנטישמיות גזענית כנגד המוצא היהודי בכל מקום וזמן, מקורה באותו עיוורון שנגדו יצא פרופסור נתניהו. "פרופסור נתניהו הנחיל לנו תבונה, כשביקש במחקריו להסיר את העיוורון שהביא אותנו לסכנה קיומית, שתמיד מנעה מאיתנו להתמודד עם המציאות כמו שהיא, העיוורון ששלט בתקופת האינקויזיציה וגם במאה ה-20. מעט מנהיגים לאומיים קראו תגר על העיוורון הזה ויצאו נגד התפיסה המקובלת של רוב בני עמנו, בזכות כאלו אנחנו פה, אבל עדיין אנחנו לא מחוסנים מפני אותה בעיה, והנה, אובמה הדגיש בנאומו את רצונן של מדינות שמסביבנו למחוק את ישראל מהמפה. דונה גרציה השכילה להבין זאת ופעלה למען זה, ו-500 שנה אחריה פועל פרופסור נתניהו בדרכו שלו כנגד אותו עיוורון".
הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, הדגיש איך להפתעת העולם כולו המהפכה הציונית הצליחה. "מדינת ישראל, תוצר פעילותה של המהפכה הציונית, חיה, משגשגת ויוצרת והיא כאן כדי להישאר. פרופסור נתניהו תמיד היה נאמן ודבק בעקרונות שלו ובהערכות היסטוריות. היום, בעידן השכבות האידיאולוגיות, שבו בכל בוקר, בהתאם לכיוון הרוח אנשים משנים את דעותיהם, מקובל להגיד כי רק חמור לא משנה עקרונותיו. נראה לי שלא יהיה מופרך לומר שפרופסור נתניהו מעדיף את בעל החיים הזה על פני מינים רבים אחרים. ממחקריו ומכתביו של פרופסור נתניהו עולה בעוצמתה יכולתו הגדולה לראות נכוחה את האמת קדימה ואחורה. את העתיד הוא חוזה כפעיל וכהוגה ציוני ואת העבר והמציאות ההיסטורית הוא רואה כחוקר והיסטוריון דגול".

שר החינוך, גדעון סער, גם בחר להדגיש את חסרונו של בנימין נתניהו על רקע הדיון באו"ם. "אולי אין זה מקרה שבעת שפרופ' נתניהו מקבל הערב מדליה על התרומה לזכותנו על הארץ, בנו, ראש הממשלה, נמצא בשליחות חשובה בהגנה על האינטרסים של עמנו ושל מדינת ישראל".
ראש עירית טבריה, זוהר עובד, סיפר שהוא דור שביעי בטבריה וחש גאווה וסמליות רבה במעמד. הוא הוסיף שלמרות שדונה גרציה נפטרה בטרם הגשימה את חלומה ולא זכתה להגיע לטבריה, אבל זכותה שמורה ומחובתנו לספר לדור העתיד על פועלה, על היותה פורצת דרך לחידוש ההתיישבות היהודית בעיר. "זכות גדולה נפלה בחלקנו ליטול חלק בערב החשוב הזה בו הינך מקבל הוקרה על פועלך הרב לחקר יהדות ספרד ממנה יצאה אשת המופת דונה גרציה", פנה לפרופסור נתניהו. "כראש עיריית טבריה אני מתחייב להמשיך ולחתור להטעמת פועלה של דונה גרציה בקרב תלמידי מערכת החינוך שלנו".

את הערב סיים בדברים מרגשים במיוחד יעקב אמסלם, מייסד ויו"ר עמותת דונה גרציה, שסיפר שמאז שנחשף לפני כעשור לסיפורה של דונה גרציה, הוא הבין שאי אפשר לטבריה בלי לדעת ולהזכיר את דונה גרציה, גואלת ציון. "על דונה גרציה להיות על סדר היום הציבורי בישראל", אמר. ואכן, מאז הוא עושה כל שאפשר כדי להביא את המטרה לידי מציאות, להדגיש את תרומת הגבירה לציונות ולהתיישבות היהודית, ובמיוחד בעת הזאת מדגיש את מנהיגותה כסמל. "לפני כעשור רק אנשים בודדים בארץ הכירו את סיפורה של גרציה. היום מאות אלפי ישראלים מכירים בתרומתה העצומה של הגבירה להיאחזות שלנו בארץ הקודש ואת משמעות המונחים זהות, זכות ומנהיגות. אנו מבקשים להעניק היום בשמה של "דונה גרציה", נשיאת האנוסים, מדלית כסף לפרופסור בנציון נתניהו על תרומתו לחקר יהדות ספרד והאנוסים בתקופת האינקוויזיציה", אמר והגיש את המדליה לנתניהו.

ואם היה צריך רגע פיקנטי בערב, הרי גם הוא הגיע דרך יעקב אמסלם, שסיפר על התחלת שושלת אמסלם בטבריה. גם בסיפור הזה הכל התחיל באהבה, בטלנובלה אמיתית, אלא מה? מסתבר שהכל החל ביום בהיר אחד של 1899, אז יצאו משה אמסלם ובנו אברהם אמסלם מהרי האטלס ושמו פעמייהם לארץ ישראל. הם הגיעו לצמח בערב יום שישי, על פרדות, במסע חייהם, והוזמנו לבית הכנסת 'עץ החיים' בטבריה, שאגב, שוחזר ב-1950.
את פניהם קיבל הרב אליהו חיים אבולעפיה, שהיה מרבני טבריה, ולאחר התפילה הזמין אותם לביתו לארוחת השבת. ושם, סביב השולחן וסביב המטעמים, הצטלבו עיני בארוחה זו אברהם אמסלם ומזל (פורטונה), בתו של הרב, ושלושה חודשים לאחר מכן הם נישאו. תשעה חודשים לאחר החתונה נולד בנם בכורם, יעקב, סבו של יעקב אמסלם, שיעקב נקרא על שמו. את מה שהבין אז דאהר אל-עומר, שחי בין השנים 1688 – 1775 והיה בדואי ושליט הגליל במאה ה-18, שבלי היהודים אי אפשר יהיה לחדש את היישוב היהודי בטבריה, והחליט לקרב אליו את הקהילה היהודית ולעודד עליית יהודים לארץ ישראל, את מה שהבינה דונה גרציה לפני 500 שנה, מבינה ומיישמת משפחת אמסלם הלכה למעשה לאורך כל הדורות. היא חיה בטבריה ומצווה לדורות הבאים את המורשת.

הערב ננעל בשירת התקווה. פרופסור נתניהו, שגילו המופלג כבר מנע ממנו את יכולת הדיבור בציבור, עמד על רגליו ושר את ההמנון. הוא לא פספס אף מילה.