סליחה ותודה לדונה גרציה.
מאת: ח"כ לשעבר הגב' גאולה כהן
לקראת הפסטיבל של שנת 2010 כתבה ח"כ לשעבר, גאולה כהן, בקשת סליחה לדונה גרציה תוך התייחסות למנהיגות עמנו. הדברים תקפים גם השנה ותמיד.
"בנובמבר הקרוב שוב יתקיימו בעיר טבריה החגיגות המסורתיות לכבודה של אישיות דגולה אחת, שנעלמה מדפי ההיסטוריה שלנו, הדונה גרציה. בהשראת אשה זו, מפעליה וחלומותיה , אשה שהניעה בזמנה את גלגלי ההיסטוריה כדי להיטיב עם עמה – אנסה לשזור - כמו על חוט שני- נשי, עשוי משי וזהב – כמה מגיבורות האומה, שייחודן היה בכך שבשעות של הכרעה היסטורית לכאן או לכאן, וברגעי משבר להיות או לחדול – הצליחו ברוח הכריזמה שבערה בהן, להתעלות ולהתחבר אל מעבר מכאן, ולצעוד קדימה באמצעות הכוונת המהלכים כרצונן.
את החתך ההיסטורי אפתח באם האמהות שרה, שנאמר "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", ישמעאל- לכאן, ויצחק-לכאן, ולאחריה האם רבקה , יעקב לכאן ועשו לכאן. גם אם מוסדות העולם הזדעזעו לרגע, שתי האמהות האלו שינו בהחלטתן את המסלול ההיסטורי והוא נתקבע לדורות.
אחריהן באו רחל ולאה , שעליהן נאמר לבועז גיבור החיל בעומדו לשאת את רות המואביה לאשה: "ייתן השם את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה" אשר בנו שתיהן את בית ישראל .
ארבע נשים, והשעון ההיסטורי התחיל לתקתק. אל חוט השני הזה מצטרפות עכשיו ארבע נשים , עליהן אמרו חז"ל שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים: שפרה ופועה , שתי המיילדות שבתושייתן שינו את גזרת פרעה להמית את כל הבן הילוד מבני ישראל, ויוכבד, אמו של משה, ומרים, אחות משה, שתי הנשים שתכננו והצליחו בחוכמן להצילו על ידי בת פרעה.
כוכבי המסלול ההיסטורי שבו וזהרו על חוט השני-הנשי שבידי בדמותה של דבורה הנביאה, ששפטה את ישראל תחת התומר, להסיט הצידה את ברק בן אבינועם המצביא וליטול לידיה את מושכות המלחמה ולהציל את שבטי הצפון.
באותה צניעות של "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" תופסת רות המואביה מקום של כבד בעצם זה שהיא מפנה דרך לחמותה נעמי. בשום מקום במגילה לא כתוב שרות היתה יפה, אבל יופייה זועק אלינו מכל השריקות של נערי הקוצרים של בועז אחריה. רק שלרות אין זמן לאהבהבים - היא זו שחייבת עכשיו לשנות את העולם, והיא זו איפוא שנשכבת למרגלותיו של בועז, כדי לא להחמיץ את שעתה - להיות אמה של מלכות : בעז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד, ורות הולידה את מלכות בית דוד.
לעומתה, מצוין שאסתר המלכה הייתה אכן טובת מראה מאד, אבל לא בזכות יופיה זכתה להיות זאת אשר תציל את עמה מגזרת המן, אלא בזכות מסירות נפשה, לאמר: " כאשר אבדתי אבדתי (אבל) איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי"....
גם רחל, אשתו של רבי עקיבא, הייתה מוכנה לחיי עוני ומצוקה, כשבעלה רבי עקיבא, יפרוש ממנה ויגלה למקום תורה לשנים רבות כדי ללמוד וללמד תורה לתלמידים שיורישו אותה לדורות הבאים, אותה רחל שעליה אמר רבי עקיבא לתלמידיו "שלי ושלכם שלה הוא" – לאמר התורה שאני למדתי ושלימדתי אתכם – שלה היא, בזכותה של רחל היא.
כל הדוגמאות האלו ואחרות הן דוגמאות לעוצמה של הנשים שהנהיגו והובילו את העם שלנו לדורותיו. זה גם מה שמתקשר אל דונה גרציה, שחזונה הגדול היה הקמת המדינה היהודית. דונה גרציה בעלת הניצוץ, וניצוץ כידוע אינו כבה לעולם. את אותו ניצוץ הבעיר 400 שנה לאחר מכן הפך הרצל לאש להבה, בניצוץ זה נצרבה ונתעצבה המדינה היהודית.
צריך לזכור שהמאבק על הקמת המדינה מלא בדמויות של נשים לוחמות, שאחזוו בנשק ממש ומסרו נפשן למען עמן – כשרה גיבורת ניל"י, וחנה סנש ,שתיהן נידונו למוות ושתיהן סיימו חייהן בירייה. "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם" – כתבה המשוררת חנה סנש – "אורות אלה מבהיקים בחשכת הלילה והם הם שמראים לאדם את הדרך".
סליחה דונה גרציה ששכחנו אותך 500 שנה, ותודה לך שחזרת והחיית את נפשנו בעוצמת אור ואמונה שכזו ותודה לאל עלייך. בפינו רק תפילה עוד אחת: שתצליחי להדליק כך את בני הנעורים שלנו היום, שנפשם נקעה מהכוכבים המנצנצים סביבם לרגע חוזרים ומתים לעת ערב, בנינו המתגעגעים לגיבורי אמת שכמותך".
21 בספטמבר 2011
דברים אודות דונה גרציה במרכז מורשת בגין
מאת : רבקה אמבון, אוצרת מוזיאון דונה גרציה
"לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" כתב יהודה הלוי בשירו, והוא היה לביטוי מזוכך של מצב קיומי קרוע, שסוע, של חוסר הרמוניה.
המשפט הזה נכתב כ-400 מאות שנים לפני שנולדה בפורטוגל בשנת 1510, למשפחת נוצרים חדשים מספרד, תינוקת בשם ביאטריצ'י דה לונה.
גם שם יהודי ניתן לה – חנה נשיא.
עם נשואיה היתה לגברת מנדס,
אבל ידעה שהיא גם גברת בנבנישתי – שמו היהודי של בעלה,
עם זאת, כולנו זוכרים אותה דווקא בכינויה: דונה גרציה.
אני מציעה את שורת השיר הנפלאה הזו כקוד אפשרי לפיענוח דמותה ופועלה.
סיפור חייה של האשה המיוחדת הזו, מרובת השמות והזהויות, הוא מסע נפתל ורב- שכבתי , מודע ולא מודע, של ניסיון למצוא תיקון לפיצול הזה, עליו מדבר יהודה הלוי.
ההזמנה שלי לראות בחיי דונה גרציה סיפור מסע נשענת על העובדה הבולטת שהאשה נמצאת בתנועה מתמדת. במישור הפיזי–גיאוגרפי, מסע חייה מתנהל מן המערב מזרחה. מליסבון לאנטוורפן, משם לונציה ופררה עד הגיעה לקושטא- איסטנבול של ימינו. 'אנכי' עוזב את סוף מערב ופניו אל השמש העולה. אל המזרח.
במקביל ובמשולב עם הנתיב הארצי הזה שהיא מפלסת לה מתקימים בה מסעות מכוננים מסוג אחר.
אנחנו מכירים את הדרך שעוברת דונה גרציה האשה ומביטים בה בהשתאות. האשה הצעירה שהתאלמנה, הפועלת בעולם שעיקרו גברי ולומדת תוך כדי תנועה, לעמוד בראש המשפחה ונכסיה, ומקדמת אותם ואת מעמדה כטייקון, אם להשתמש במונחים של ימינו. היא משכילה לרתום למהלך את אחיינה אותו חיתנה עם בתה היחידה, המוכר לנו כדון יוסף נשיא ובסופו של המסלול היא חולשת על אימפריה עסקית אדירה ומארג קשרים עם שליטי האזור, שיכול לספק הרבה חומר לדיון על הון-שלטון.
בתוך כל ההתרחשויות הללו שזור אצל דונה גרציה מסע עמוק אל נבכי הנפש, המתחבטת בשאלת הזהות הלאומית-דתית.
לא מעט פולמוסים התלהטו בין החוקרים של התקופה בניסיונם להסביר את התופעה המוכרת בציבור בשם 'האנוסים', עליהם נמנו גם דונה גרציה ומשפחתה. אין זה המקום להרחיב על כך אולם חשוב לציין שבין אם נשען על התזה של פרופ' נתניהו, האיש שלכבודו התכנסנו הערב, לפיה מדובר במתנצרים אשר בחרו להשתלב בחברה הנוצרית ונדחו מתוכה לאו דווקא מסיבות דתיות אלא בעיקר מטעמים גזעניים וכלכליים, ובין אם נראה בהם אנוסים בעלי סנטימנט דתי-יהודי חזק מלכתחילה, תהינה הנסיבות אשר תהינה – מסעה של דונה גרציה מזרחה הוא גם מסע פנימי-רוחני של השלת עור ומסכות ובחירה בזהות יהודית.
בתחילת הדרך הביטוי להשתיכותה לקבוצה נבדלת מן הרוב הנוצרי היתה בעיקר בנישואיה לפרנסיסקו מנדס. בבחינת: אנחנו, הנוצרים החדשים, מתחתנים בינינו לבין עצמנו. בהמשך הקשר מתבטא בהגשת עזרה בסתר ליהודים ולנוצרים חדשים שנקלעו לבעיות. משם, בהדרגתיות, חזרה גלויה ליהדות ומעורבות הולכת וגדלה בחיי הקהילה ובגורל היהודי.
אולם נדמה שבכך לא די לה. גם ביושבה בקושטא, נהנית ממנעמי הקשרים הטובים עם סולימאן המפואר, היא אינה שוקטת על מקומה. היא רוכשת לעצמה זיכיון על אחת מארבע ערי הקודש שבארץ ישראל, על טבריה.
האם חיפשה דונה גרציה, כדבר השיר, את ליבה שבמזרח? בארץ-ישראל? האם ביקשה את האיחוי בין 'לבי' לבין 'אנכי' במקום היחיד בו האמינה שזה אפשרי?
ההשקעה העצומה שלה ברכישת הזיכיון על טבריה וארבעת הכפרים, השקעה שאינה יכולה להיות מוסברת במונחים כלכליים טהורים, התחלות הבניה במקום, הקריאה ליהודים לבוא לחיות בטבריה והמקורות המדברים על התיישבותה העתידית במקום, מספרים לנו שלכך כיוונה. אלא שהניסיון לא צלח. דונה גרציה נפטרה ב-1569, מותירה אחריה התחלות שהתפוגגו ושלא נמצאו להם ממשיכים עוד שנים רבות.
לימים ישובו יהודים לחבור אל המולדת ההיסטורית ולהשיב את ההרמוניה למרכיבי זהותם היהודית והציונות, שהשיגה ריבונות בארץ, מימשה את מה שדונה גרציה אולי לא העזה אפילו לחלום עליו.
דווקא משום כך ראוי לספר בדונה גרציה. מסע חייה רלוונטי גם היום מפני שהדילמות בהן התחבטה ניצבות בפועל או פוטנציאלית בפני רבים מאיתנו בארץ ובעולם.
הקמת בית לדונה גרציה בטבריה הציבה סמל וזכר למה שהיתה צריכה להיות התחנה האחרונה במסע שלה, מסע אישי שמעולם לא הושלם. הבית בטבריה קם ופועל משום שהעושים במלאכה בו סבורים שכל המרבה לספר בדונה גרציה הרי זה משובח וחשוב.
מנהיגות ובודדות.
מאת: יעל ולצר
"ביסודם של כל הדברים הגדולים – נמצאת אשה", אמר אלכסנדר דה – למרטין, שהיה משורר ומדינאי צרפתי.
מאז יצר האלוהים את המין האנושי ולאורך ההיסטוריה האנושית, הוכחה תרומתן הגדולה של הנשים להתפתחות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הספרות והאמנות, האופנה, ולא פחות מכך הן נרתמו ותרמו לקשר שבין בני אנוש ומדינות, הובילו תהליכים כלכליים ופוליטיים. התכונות ה'נשיות' כמו אינטליגנציה רגשית, יצירתיות ואינטואיציה, בצד חוכמה, עקשנות, וגם הפעלת מניפולציות, סייעו לכך. חלקן היו יפות יותר, חלקן פחות, שלא פעם סייעה, לרוב הן גם זכו לאהוב והיו נאהבות, אבל המטרה שעמדה לנגד עיניהן קידשה את כל האמצעים, גם אם הדבר אילץ אותן לחיות חיי בדידות. וההיסטוריה מוכיחה שדווקא תרומתן של נשים שחיו לבדן, לעיתים מכורח ולעיתים מבחירה, היתה עצומה.
דונה גרציה נשיא, ובשמה הנוצרי ביאטריס דה לונה מיקז, נולדה לפני 500 שנה בליסבון, בימים בהם היה ברור מאליו שנשים נישאות צעירות מאד, הופכות אמהות צעירות מאד וייעודן העיקרי הוא לעסוק במלאכות הבית, בודאי שלא להיות נשות עסקים.
והנה, דונה גרציה נישאת לפרנצ'סקו מנדס, בנקאי עשיר, "רק" בגיל 18. כבר סיבה ראשונה להרמת גבה אחת. היא אמנם נישאת לגבר שמבוגר ממנה ב-30 שנה, אבל זה היה מקובל אז. הסיבה להרמת הגבה הנוספת היא העובדה שהיא הופכת לאם רק שבע שנים לאחר מכן. זה בהחלט לא היה מקובל ודפי ההיסטוריה לא מספקים לנו הסבר לכך. ידוע רק שכשדונה גרציה היתה בת 25,היא ילדה את בתה היחידה, רנייה, וכשנה לאחר מכן נפטר בעלה, והיא נותרה אלמנה צעירה ואם חד הורית. מנדס ממנה אותה בצוואתו ליורשת עסקיו. גם זה לא ברור ולא מקובל באותה תקופה.
דונה גרציה לוקחת את עסקיו, רואה רק את המטרה הזו לנגד עיניה והופכת לאשה העשירה בעולם המערבי במאה ה-16. לכך היא מגיעה רק בזכות עצמה, בזכות מנהיגותה והפעלת קשריה הענפים חובקי העולם, היא מקדמת בזכות תכונותיה הייחודיות: חוכמה רבה, אומץ, עקשנות קשרי מסחר ופוליטיקה בין מדינות. אלא שלאורך כל חייה, מאז מותו של בעלה ועד למותה שלה, היא נשארת לבדה. כאשת מסתורין לא ברור אם היו לה מערכות יחסים ואם היתה נאהבת בידי גברים אחרים לאחר מותו של בעלה, סביר שלא ויתרה על נשיותה ומיניותה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן.
רבקה אלבון, האוצרת של בית דונה גרציה, טוענת שזו היתה בחירה הגיונית של דונה גרציה. משום שאם היתה נישאת שוב, בעלה החדש היה הופך פטרון על כל נכסיה, ולכן העדיפה להשאר בסטטוס של אלמנה, ודווקא ההתעקשות הזו שלה, למול ריבוי המעריצים והמחזרים, שימרה את כוחה עד יומה האחרון. דונה גרציה בחרה להישאר לבד, היא נמנעה במודע מכל הכרוך בנישואין נוספים, ולא חלקה את יצועה באופן רשמי עם גבר נוסף עד למותה.
תעבירו בציר הזמן 350 שנה קדימה וקחו את ביאטריקס פוטר. חלק בודאי ישאלו מי זו אותה ביאטריקס פוטר, שחיה בין השנים 1866 – 1943 באנגליה? אז הרי זו אותה יוצרת ומאיירת הספרים של 'פיטר הארנב', שהיה בעצם ארנב המחמד שלה בילדותה, והוא ששימש לה מודל לציורי הארנבונים הראשונים שלה. פיטר הארנס ובנג'מין רביט.
ביאטריקס נולדה בסאות' קנסינגטון שבלונדון למשפחה אמידה במיוחד מהמעמד הגבוה. אביה היה עורך דין מבוסס, והיא היתה בת יחידה להוריה עד הולדת אחיה כשהיתה בת 6. היא לא הלכה לבית ספר כנהוג באנגליה הויקטוריאנית, אלא קיבלה חינוך פרטי בבית ממטפלות וממורים פרטיים. מגיל צעיר היא נמשכה לאמנות, הפנימה נובלות של הסופר הסקוטי וולטר סקוט, גדלה על סיפוריה של הסופרת העירית מריה אדג'וורת', למדה נגינה ואמנות, ונהגה ללכת עם אביה למוזיאונים ולתערוכות. כבר כילדה נהגה לצייר ובעיקר אהבה לצייר חיות בר קטנות, עליהן נהגה להביט בילדותה כשבילתה ביחד עם משפחתה חופשות קיץ ליד האגם בצפון אנגליה. היא היתה קשורה מאד לאחיה, אבל כשזה נשלח לפנימייה בהיותה בת 15, היא החלה לנהל יומן אישי בצופן סודי שהיה ידוע רק לה.
את עצמאותה הכלכלית החלה בגיל 24, תחשבו, דומה לגיל בו יצאה דונה גרציה לעצמאות כלכלית. אז בעידודו של חבר יצרה ביאטריקס פוטר שש דוגמאות של כרטיסי ברכה ושלחה אותן להוצאת ספרים בגרמניה. ההוצאה קנתה אותן ב-6 ליש"ט וביקשה ממנה עבודות נוספות. כשהיתה בת 27 קיבלה מיס פוטר את העמלה הראשונה שלה עבור איור ספר ילדים, איורים שכללו ציורי ארנבים וחיות אחרות.
את הפריצה החלה בעצמה כמה שנים לאחר מכן, כשהבינה שרק היא תחדוף את עמה קדימה. היא שלחה את כתב ידה לשש הוצאות ספרים שונות, שלא הביעו בו ענין, והיא החליטה להוציא לאור את הספר בעצמה. כיזמית צעירה היא הבינה שספר ילדים צריך להיות קל לאחיזת ידיים קטנות, לכן עליו להיו קטן במימדיו ומודפס על נייר עמיד ותמונה בכל דף. ב-1901, כשהיתה בת 35 יצאו לאור 250 עותקים מהספר "פטר הארנב", שלושה חודשים לאחר מכן הודפסו כבר 250 עותקים נוספים.
הספר נפתח כך:
"Once upon a time there were four little rabbits, and their names were Flopsy, Mopsy, Cottontail, and Peter. They lived with their mother in a sandbank, underneath the root of a very big fir tree.
לאחר הצלחת הספר פנתה שוב להוצאת ספרים, שנה לאחר מכן יצאה לאור THE TALE OF PETER RABBIT, שנמכר עד היום, ובמשך עשר השנים הבאות פרסמה עוד כעשרים ספרים נוספים. היא הפכה אשה עשירה בזכות עצמה.
וגם היא בצעירותה חוותה חיי אהבה. כמו דונה גרציה. במקרה של מיס פוטר, נולד הרומן מספרי הילדים. יחסיה המקצועיים עם נורמן וורן הצעיר והנאה, אחד העורכים בהוצאה, הפכו סיפור אהבה, הם התארסו והיא היתה בגג העולם. אלא שנורמן נפטר מלוקמיה עוד בטרם נישאו, וגם במקרה הזה, הכורח יוצר חיי בדידות. בסרט שנעשה לפני כשש שנים, בו משחקת רנה זלווגר את דמותה של ביאטריקס ויואן מקרגור את דמותו של נורמן, רואים את מאבקה העיקש של ביאטריקס על אושרה ומימוש אהבתה. היא לא מוכנה לוותר להוריה שמתנגדים לנישואים בגלל הבדלי המעמדות ביניהם, אבל כשהיא משיגה את מבוקשה, הא נפטר.
פה מתחילה ביאטריקס להפנות את מרצה וכוחה וכישוריה הכלכליים לטובת החברה. היא קונה חווה בSAWRY, כדי לממש את חלומה לגור שם. את רוב הכנסותיה מהספרים היא מקדישה לשיפוץ החווה, עם הזמן הפכה מעורבת יותר בחיי הכפר והחווה ומקדישה את חייה לרכישת חוות דרכן תספק פרנסה למקומיים העניים והרעבים ללחם.
אלא שלעומת דונה גרציה, ביאטרקיס לא ויתרה על האהבה. בהיותה בת 47, היא פוגשת את וויליאם היליס והופכת ל'גברת היליס'. מאז ועד למותה היא אשה נשואה, אבל עשירה ובעלת חווה, שלא כתבה עוד ספרים, אבל המשיכה לגדל ארנבים בחוותה ארנבים ולספק עבודה לתושבים. לא היו לה ילדים משלה.
גם ביאטריקס פוטר נרשמה בדפי ההיסטוריה כמי שעשתה יותר ממה שרוב הנשים בתקופתה ובמעמדה הצליחו לעשות אז: אשה לא נשואה, מאיירת וחוקרת, אשה חזקה, שהתעלמה משורשיה הויקטוריאניים, שפעלה לפי נטיות ליבה. היא הפכה בזכות כישוריה לאשה עשירה, בעלת עצמאות כלכלית, ובחרה להקדיש בדרכה שלה את ההון שצברה לתועלת החברה. היא גם עבדה בעצמה בשדות ובחווה, גידלה ופיתחה זן של כבשים גזעיות שזכו בתצוגות ארציות, שאגב, עדיין גדלות גם בימים אלו באותו אזור. היא נפטרה בגיל 77.
אז אמנם 350 שנה הפרידו בין דונה גרציה לביאטריקס פוטר, אבל הדמיון ממש צועק. שתי נשים חכמות וחזקות, שיצאו נגד המוסכמות החברתיות ששלטו בתקופה בה הן חיו, הפכו נשים עשירות בזכות כישוריהן, יוזמתן וחוכמת הניהול שלהן, והקדישו, כל אחת בדרכה, חלק ניכר מהונן למען תהליכים מדיניים או חברתיים.
יש, כאמור, דוגמאות נוספות לנשים מנהיגות, שבחרו או נאלצו לחיות את רוב חייהן הבוגרים לבדן ונסקו כלכלית והעולם הרוויח מהן בגדול. עליהן בקרוב.
דונה גרציה והנובל לשלום.
יעל ולצר.
מי שביקש הוכחה נוספת ליכולת הנשית להנהיג ולקדם את השלום בעולם, קיבל. וועדת פרס נובל לשלום החליטה להעניק השנה את הפרס לשלוש נשים מופלאות: נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון-סירליף, ליימה גבואי ותוואקול קרמן, שתי פעילות שלום מליבריה ותימן. שלוש הנשים יחלקו ביניהן את הפרס - 1.48 מיליון דולר בטקס חגיגי ב-10 בדצמבר, יום מותו של אלפרד נובל, והעולם כולו ישא עיניו וישמח בשמחתן.
במאמר מוסגר, השנה מצטרפת להחלטה זו שמחה וגאווה נוספת, ישראלית. פרס נובל לכימיה ינתן השנה לפרופ' דן שכטמן הישראלי, זאת שנתיים בלבד לאחר שפרס נובל לכימיה הוענק לפרופ' עדה יונת, גם היא שלנו, מנהיגה בתחומה.
אגב נשים ונובל. עד היום, מתוך 153 זוכים, רק 35 נשים זכו בפרס נובל, שזה כ-5% מכלל הזוכים והרחק מתחת לחלקן ביחסי באוכלוסיה. בהקשר זה כדאי לשים לב לדבריו של ראש ועדת נובל, תורביורן יאגלנד, שהסביר מדוע דווקא נבחרו שלוש הנשים לפרס וציין את שמחתו על בחירתן. "איננו יכולים להשיג דמוקרטיה בעולם, אם נשים לא יקבלו את אותן זכויות לגברים בכל רמות החברה", אמר, "זו תקוותה של ועדת הבחירה שהבחירה תעזור להביא לסוף הדיכוי של נשים ולהבין את הפוטנציאל הגדול לדמוקרטיה לשלום שהנשים מייצגות. ההקשר החשוב ביותר הוא להכליל את הנשים בדמוקרטיות, והעניין החשוב ביותר הוא דיכוי נשים. במתן הפרס לנשים אנו נותנים סימן שאם מבקשים להשיג דמוקרטיות, אל לשים את הנשים בצד". יש לציין בהקשר זה את העובדה שבחודש שעבר נפטרה פרופ' ואנגרי מתאיי, אזרחית שניה, שהיתה האשה האפריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום ב-2004, בזכות תרומתה לדמוקרטיה ולשלום ולאחר שקידמה תוכנית לנטיעת מליון עצים ברחבי אפריקה.
על פי ההגדרה, מוענק פרס נובל לשלום בכל שנה לאנשים בעלי חזון, שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית, או למנהיגי מדינות שבמקום מלחמה ניהלו משא ומתן כשהמטרה הסופית היא שלום. אגב, בניגוד לשאר פרסי הנובל שמוענקים בשבדיה, פרס נובל לשלום הוא היחיד שמוענק באוסלו, נורבגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. כך ציווה בצוואתו נובל, ככל הנראה זאת משום שלנורבגיה, בניגוד לשבדיה, אין מסורת מלחמתית. כאמור, השנה החליטה הוועדה להעניק את הפרס לשלוש נשים, מנהיגות מופלאות, שהוכיחו את יכולתן להנהיג בדרכי שלום, שאף לא חששו לשים את שלומן לפני המטרה שקידשו יותר מהכל: השגת השלום ולא בדרך של אלימות.
הנשיאה ג'ונסון סירליף נבחרה לפני חמש שנים לנשיאה האפריקנית הראשונה, לאחר שניצחה בבחירות את הליברי המפורסם בעולם, כדורגלן העבר ג'ורג' וואה, חרף הפופולריות העצומה שלו. בבחירות 1997 היא כבר התמודדה, אלא שהתמודד מולה, הרודן צ'רלס טיילור, הציג את התמודדותה כבגידה והעמיד אותה לדין במשפט ראווה. היא יצאה לגלות בארצות-הברית, אחרי גלות קודמת בקניה, ושבה לליבריה אחרי שטיילור נאלץ לוותר על כסאו בתום מלחמת האזרחים העקובה מדם. אז היא הצליחה להוכיח כמה היא ראויה ונבחרה לנשיאה, והיא עשויה לזכות בכהונה שנייה. ליימה גבואי, שחולקת איתה את הפרס, גם היא פעילת שלום בליבריה, עומדת מאחורי הקמת ארגון של נשים מוסלמיות ונוצריות שפעל להפסקת מלחמת האזרחים בארצה, ובפעילותה סללה גבואי את דרכה של ג'ונסון סירליף לנשיאות. תוואקול קרמן, פעילת זכויות אדם מתימן, היא אשה צעירה בת 32, אם ל-3, עומדת בראש ארגון "עיתונאיות ללא אזיקים", שקורא לחופש הביטוי ונגד המשטר בתימן. גם היא שילמה מחיר יקר על פעילותה, אבל לרגע ל חשבה להפסיק את פעילותה והמשיכה להנהיג ולהשפיע. היא ישבה בכלא מספר פעמים, ולאחר ההכרזה על זכייתה אמרה "נמשיך להיאבק עד שנשיג תימן מודרנית ודמוקרטית עם זכויות שוות לכולם".
ועכשיו תשאלו איך כל זה קשור לדונה גרציה?
פשוט: דונה גרציה, האשה המופלאה, מנהיגה מבטן ולידה, השכילה להבין כבר לפני 500 שנה, שאפשר להשיג כמעט הכל בצורה של שלום. לכולנו יש סיבות טובות להניח, שלו חיתה דונה גרציה בתקופה בה הוענקו פרסי נובל לשלום ולכלכלה, היא היתה זוכה בפרס, ללא ספק היתה ראויה לו.
לאורך מסע חייה הקצרים מדי, מסע אפוף מסתורין והוד, בכל מקום אליו הגיעה, מליסבון בו נולדה, דרך לונדון, אנטוורפן, סלוניקי, ונציה ואיסטנבול, היא פעלה תמיד בדרכי שלום. היא הפכה לאשה העשירה בעולם בתקופתה בזכות היותה אשת עסקים מפולפלת ומצליחה, כלכלנית מתוחכמת, אבל תמיד בדרכי שלום ותוך שמירה על כבוד האדם ומלחמה על חירותו.
נכון, לא תמיד היא הצליחה במטרתה. למשל ב-1556, גזר האפיפיור להעלות על המוקד קבוצת אנוסים פורטוגלים באשמת חזרה ליהדות. דונה גרציה ארגנה את חרם אנקונה, הטלת חרם מסחרי של יהודים על נמל אנקונה. החרם נכשל, האנוסים הוצאו להורג בשריפה, אבל היא עשתה כל שבכוחה כדי להצילם, לרגע לא אמרה נואש לפני המקרה וגם לא אחריו. את שנותיה האחרונות העבירה בתורכיה, ליד ארמונו של הסולטן סולימן הראשון, שבנה את חומת ירושלים. הוא זה שביקש ממנה להגיע לקושטה והעניק לה את חסותו, הוכחה למנהיגותה ולעובדה שאפשר להשיג הכל בדרכי שלום. מעוז חלומה הגדול היא טבריה, מקום אותו ראתה כמתאים לכינון אוטונומיה ליהודים. היא אמנם נפטרה בטרם מימשה את החלום, אבל מקומה שמור לה בהיסטוריה כאשה הראשונה שלא היססה להשתמש בכוחה ובהונה כדי לקדש את המטרה: להגן על היהודים ולפדות שבויים, והיום טבריה שוקקת חיים, מעלה על נס את פועלה של דונה גרציה, כמנהיגת שלום מלפני 500 שנה.
נשים נוספות קיבלו פרס נובל מאז התחיל הפרס להיות מוענק. כל אחת מנהיגה בתחומה. מארי קירי בפיזיקה וכימיה, אמא תרזה ב-1979 על מנהיגותה את מסדר המסיונרים לצדקה, שלוש שנים אחריה אליוה מירדאל משבדיה קיבלה את הפרס כנציגה באו"ם על פועלה למען פירוק החימוש, ב-1991 קיבלה אונג סן סו צ'ו מבורמה פרס על מאבקה הלא אלים כמנהיג האופוזיצה למען דמוקרטיה וזכויות אדם. שנה אחריה קיבלה ריגוברטה מנצ'ו מגאווטמלה אות הוקרה לעבודתה למען צדק חברתי ופיוס אתני ותרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים. ב-2001 קיבלה שירין איבדו מאיראן נובל על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות אדם, שנה אחריה קיבלה ואנגרי מאטיי מקניה את פרס נובל לשלום על תרומתה לדמוקרטיה ולשלום, ולצערנו היא נפטרה בטרם ראתה שלוש נשים נוספות שמקבלות גושפקנא רשמית וגם כסף לעבודתן הקשה והסיזיפית במשך שנים רבות למען השלום.
פועלן של כל המנהיגות המופלאות האלו, החל מדונה גרציה ועד ימינו, עומד ויעמוד לדורות הבאים. נשים שעושות כל שביכולתן כדי לקדם את כולנו לעבר כולם טוב יותר, עולם של שלום, עולם של ביטחון נטול אלימות. כן ירבו.
דונה גרציה ונומרולוגיה.
"לכל איש יש שם".
על פי הקבלה, קיימת תורה שלמה שמסבירה את הקשר בין שמו של אדם שניתן לו בלידתו להתנהלותו בחייו. השם שניתן לאדם, על פי הקבלה, מהווה תכונה שמשתחררת עם הזמן, ונותנת לנו תמונה על אישיותו. במקביל, קיימת תורת הנומרולוגיה, על פיה לכל מספר יש משמעות.
דונה גרציה אמנם קיבלה בלידתה את השם ביאטריצ'ה גרציה דה לונה, אבל כולם הכירו את האשה המופלאה הזאת כדונה גרציה נשיא.
האשה שנולדה לפני יותר מ-500 שנה בליסבון שבפורטוגל למשפחת אנוסים, נישאה כשהיא בת 18 והתאלמנה כשהיא בת 25 וכבר אם לבת קטנה, ריינה. למרות כל אלו ולמרות התקופה הקשה בה היא חיה, היא רק הלכה והתחזקה, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה אישית. היא זו שסייעה ליהודים בתקופתה לצאת מחושך לאור. היא לא חששה לנדוד בין הארצות השונות, ולכל מקום בו הגיעה המשיכה בעסקיה חובקי העולם, היתה אשת עסקים ובנקאית והפכה לאשה העשירה ביותר במאה ה-16. לאחר שחזרה ליהדותה בגלוי, לא היססה, גם בצורה גלויה, לעשות שימוש בהונה כדי להציל יהודים מאימת האינקויזיציה, להשכין שלום, זה הצד הפוליטי שלה.
כמובן שאין הדבר מחייב, אבל מעניין לבדוק עד כמה התאים החישוב הנומרולוגי של שמה לתכונות אופיה.
בחישוב פשוט נמצא שחישוב השם 'דונה' (גברת , ליידי, מאיטלקית) הוא 2. (4, 6, 50, 5 ביחד 65, 6 ו-5 זה 11, וביחד נותנים 2). על פי ניתוח נומרולוגי בסיסי (שנאסף מכמה נומרולוגים), אנשים שסכום אותיות שמם מייצר את הספרה 2, מתאפיינים בעיקר כרודפי שלום, רגישים, טובים בשותפות, טקטיקנים ודיפלומטים, נוטים לתווך במצבים סבוכים ורגישים, בעלי אינטואיציה גבוהה ובעלי דמיון.
אמנם יש עוד כמה תכונות נוספות, כמו שאלו אנשים שונאי ויכוחים, זקוקים לאהבה, חום ומגע, בעלי נטייה לחוסר ביטחון ומצבי רוח משתנים, ויתכן וגם אלו אפיינו את דונה גרציה. אם כן, הרי שכל זה נותן לנו את אופיה המורכב והייחודי, שיצר אותה כרודפת שלום אובססיבית ממש, רגישה ברמות גבוהות לסבלם של היהודים, דיפלומטית ברמ"ח אבריה. כל מה שהביא אותה להישגים שגברים עשירים ומנוסים בדורה לא הגיעו.
מעניין במיוחד אצל דונה גרציה הוא שגם שמה השני, 'גרציה' (חן, נועם, רצון טוב ופאר, הוד והדר) מסתכם ב=2. (3, 200, 90, 10, 5, בסה"כ 308, שוב 11, שוב 2). הנה, קיבלנו חיזוק לתכונות המובילות, על פי תורת הנומרולוגיה, של האשה שהפכה למודל וסמל עוד בדורה וכמובן לדורות הבאים.
אגב, פרט מעניין. גם צירוף שם משפחתו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, אדריכל הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978, הוא 2. (2, 3, 10, 50, ביחד 65, 1 ו-1, נותנים 2). התכונות הנ"ל באו לידי ביטוי באישיותו גם כשהיה מפקד האצ"ל בתקופת המנדט הבריטי, גם כיו"ר תנועת החירות וכשר בליכוד ובודאי כראש ממשלה.
ובחזרה לדונה גרציה. אם נחבר את שמה הפרטי ושם משפחתה נקבל את הספרה 4. על פי צד אחד קל הנומרולוגיה, יש כמה מאפיינים מעניינים לספרה הזו.
במתמטיקה, 4 הוא המספר הפריק ביותר, שהמחלקים שלו הם 1 ו-2, והוא פריק ברמה גבוהה. זה המספר הפריק היחיד, ששווה לסכום גורמיו הראשוניים. ארבע פעולות החשבון העיקריות הן: חיבור, חיסור, כפל וחילוק.
ביהדות, למשל, המספר משמש בהגות היהודית לציון כל הקיים במציאות, בבניית מטפורה על ארבע רוחות השמים שמקיפות הכל, ויש לו שימוש רב בהלכה ובאגדה היהודית: ארבע רשויות בשבת, ארבעה אבות נזיקין, ארבע מיתות בית דין, וארבעת המינים בסוכות. בהגדה של פסח מופיעים: ארבעה בנים, ארבע קושיות וארבע כוסות. בשיר "אחד מי יודע", 4 הוא מספרן של האמהות. ארבעת המינים - בחג הסוכות. ארבעת צדי הסביבון - משחק המזל של חנוכה. הדיבר הרביעי עוסק בזכירת השבת וציווי על מנוחה ואיסור כל מלאכה ביום זה.
אז אולי זה קצת נשמע מרחיק לכת ואולי לא. מה שבטוח הוא ששמו של אדם אומר עליו הרבה. צירוף הספרות של דונה גרציה, מכל אפשרות ומכל צד, מצביע על אשה אחת ויחידה, שבזכות אישיותה הביאה בשורה גדולה לעם היהודי כולו
תנו לשירים ולזמרות לדבר.
יעל ולצר.
למילים יש כוח עצום, כך כמובן גם לשירים. המלחין לודוויג ואן בטהובן, אמר "מילים קשורות באזיקים, אך למרבה המזל, צלילים עדיין חופשיים", ואכן, כשמילים וצלילים הולכים ביחד ונוגעים בנקודה משותפת לכולנו, כשהם עושים לנו משהו בנשמה, שום זמן לא יכול להם. הם נשארים איתנו תמיד.
באירועי פסטיבל דונה גרציה השנה ישתתפו בין היתר הזמרות שירי מימון, מירי מסיקה, קרן פלס, שרית חדד, כולן זמרות שמפלסות דרך לליבנו בשירים ובשירה שלהן, שמהוות עמוד שידרה ומנהיגות של הזמר העברי הנשי בתקופתנו, אם באמצעות המילים, אם הלחן שנוגע ללב ואם באמצעות קולן שמעביר לא פעם צמרמורת בגופנו. במהלך ערבי הפסטיבל הקרוב, הן יצדיעו דרך שירתן לדונה גרציה, המנהיגה היהודית הדגולה, שחרתה על דגלה להמשיך לעשות ללא ליאות למען שיבת היהודים לארצם ולמען הקמת מדינה יהודית, ונכנסה בזכות זה לליבנו ולמורשת עד.
בערב הראשון של הפסטיבל יופיעו שירי מימון ושמעון בוסקילה במופע המשותף המדהים שלהם.
שמעון בוסקילה, זמר ומלחין מחונן שנולד באופקים לפני 45 שנה, הצליח להוכיח את כוח השילוב של כשרון ומוטיבציה, גם כשאתה נולד וגדל במקום של מצוקה כלכלית. הוא החל כמתופף בלהקה מקומית בנתיבות, לשם עבר כילד בן 10, בגיל מאוחר יותר החל לנגן בגיטרה ולאחר שירותו הצבאי החל לעסוק במוזיקה והקים את להקת החתונות 'סהרה', איתה הוציא שני אלבומים. את אלבום הבכורה שלו "מחפש חבר קרוב" הוציא רק ב-2003, זאת לאחר שמצא בליבו את האומץ לגנוז אלבום שלם שלו שהיה מיועד לצאת בשנת 2000. אין מי שלא מכיר ומפזם את השירים הרומנטיים מחד והכואבים מאידך שהלחין בוסקילה, כדוגמת "איך את לא רואה", "יש לי דרכים לומר לך אוהב" ו"כמה את יודעת". באלבום הוא גם נתן את ביצועו המרטיט ל"הייתי בגן עדן", אותו הלחין במקור לשרית חדד (מילים של אהוד מנור), שגם היא תופיע בפסטיבל. בפסטיבל תופיע גם מאיה בוסקילה, ששמעון הוא דודה. הוכחה שדברים טובים נשארים במשפחות טובות.
שירי מיימון, הזמרת הצעירה, היפה והמוכשרת, התפרסמה ב-2003, כשהעפילה לגמר העונה הראשונה של 'כוכב נולד', ומאז מוכיחה כל פעם מחדש כוכבת אמיתית. למשל, שנתיים לאחר 'כוכב נולד' ייצגה את ישראל באירוויזיון עם "השקט שנשאר" והגיעה למקום הרביעי. באותה שנה זכתה גם בתואר 'זמרת השנה'. שנתיים לאחר מכן הוציאה את הסינגל "יותר טוב לסלוח" שכתב אבינועם חי שמחי והלחין עידו רצון, שיר שהשתרש בלב כולנו באמצעותה כמודל למהות וחשיבות הסליחה. לאחרונה נישאה שירי לבחיר ליבה, יוני רג'ואן, והיא נראית זוהרת ומאושרת מתמיד.
בערב הראשון של הפסטיבל ישירו שירי מימון ושמעון בוסקילה את גרסתם המשותפת ל'שיר תקווה', השיר המרגש למילים של מיכאל וקנין, שבמקור הלחין בוסקילה למירי מסיקה. אין ספק שכל אחד מהמקום שלו יכול להזדהות עם המילים ועם השיר.
"היום הזה הוא התחלה, תחשוב אתה יכול אחרת,
והתשובה לשאלה בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו, כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו, אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר כולו שלך, כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות יש כאב, והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה, תשמור עליה, ומה יהיה מחר אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון, בעצמך אתה בחרת. ביום הזה הניצחון בעצם זה שלא נשברת,
אל תתייאש עכשיו, האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו, גם אם חלפה עברה עוד שנה"
מירי מסיקה תופיע בערב שנועל את הפסטיבל, בערב שנקרא "דונה גרציה גדולה מהחיים". כולנו מכירים את מירי מסיקה ושיריה, גם נהנו לראות אותה שופטת ב'כוכב נולד', אבל לא הרבה מכירים את שני הפיוטים העתיקים שהיא שרה לראשונה בסדרת הטלויזיה 'מעורב ירושלמי' לפני כשנתיים. שני הפיוטים האלו נכתבו במאה ה-18 בתוניס על ידי רבי אהרון פרץ מג'רבה, והולחנו 300 שנה לאחר מכן על ידי יונתן בר גיורא, מה שמוכיח את אלמותן של המילים.
הנה, 200 שנה לאחר דונה גרציה, שמטרתה העיקרית בחיים היתה לפדות יהודים ולהשיבם למולדתם בארץ ישראל, ובכל המקומות אליהם הגיעה: ליסבון, אנטוורפן, איטליה ותורכיה, הקדישה לכך את כל כוחה, מרצה וכספה, חי בתוניס אדם אציל נפש, שנחשב לאחד מגדולי חכמי תוניס בתקופתו ואחד האבות המייסדים של עולם התורה בצפון אפריקה, מלבד היותו פייטן נחשב, וגם הוא, כמוה, כיוון את כל נפשו ומאודו ופעילותו אל רצונו העז ביותר, לבנות מחדש את יהדות תוניס לאחר גירוש ספרד. שלוש השורות שלקוחות מהפיוט 'איילת חשקי', שכתב אהרון פרץ במאה ה-18 , וששרה מירי מסיקה, בהחלט יכולות להיחשב מילות אהבה ותשוקה. אבל כמו ב'שיר השירים' גם פה המילים יכולות להיות חלק מהפגנת אהבה של גבר לאשה, אבל גם הפגנת אהבתו הבלתי מסוייגת לאלוהיו או למולדתו.
"אילת חשקי, כלילת יופי, יערת צוף מתקי, הביאי רופא.
שט בעימקך, בים חישקך, ויטבע שמה.
מי יערוך לך ומי ישוה לך, בכל גוי ואומה".
לצידה של מירי מסיקה, גם היא אחת הזמרות החושניות והמוכשרות בארץ. תופיע בערב זה גם קרן פלס, הזמרת והיוצרת המוכשרת. השתיים, שהכירו בתקופת לימודיהן בבית הספר הגבוה למוסיקה 'רימון, הפכו חברות קרובות במיוחד, ופלס היא גם אחת הכותבות והמלחינות העיקריות של מסיקה, כמו "נובמבר" ו"לשם". קרן פלס כתבה גם לאלבום הבכורה של שירי מימון את השיר "תברח" והיא בעצמה מבצעת בקולה המתפנק והרך שירים כמו 'איתי', 'אם אלה החיים' ועוד.
אולי זה המקום להזכיר כמה שורות מתוך השיר 'גשם שיבוא', מילים שכתב דידי שחר ללחן של שמעון בוסקילה, לכבוד המופע המשותף עם שירי מימון.
"ושוב הדרך מרמה, זה עוד פיתול ועליה, וכבר נדמה שזה לנצח ימשך
וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות, איש לא יודע כבר לאן כל זה הולך
וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם, ושוב הכל סביב שומם ומייאש
ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים, ומבפנים נושא תפילה ומבקש
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה, רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה".
איך כל זה קשור לדמותה של דונה גרציה? הרצון והחלום הם אלו שהובילו את דונה גרציה בחייה. את כל כולה הקדישה מיום שעמדה על דעתה ועד למותה למען הגשמת חלומה, החזרת היהודים למולדתם. גם בימים הקשים ביותר, גם בתקופות הקשות ביותר, שמרה על התקווה ולא נתנה לדבר לנצח אותה. אכן, זו דרכה של מנהיגות אמיתית ובכוחם של המילים והשירים לשמר את כל זאת גם 500 שנה לאחר מותה.
שולמית קישיק, דונה גרציה ור' מאיר בעל הנס.
האירוע שפתח את אירועי פסטיבל דונה גרציה לשנת 2011.
כתבה: יעל ולצר.
אפילו הקשוחים שבגברים שישבו בקהל בזמן הענקת מדליית 'דונה גרציה' לשולמית קישיק – כהן מחו דמעה, בזמן שהאשה, שהיתה לאגדה בחייה, עלתה לבמה לקבל את המדליה. האירוע המרגש, במרכזו עמד פועלה של האשה המופלאה בת ה- 94, שהיתה סוכנת 'המוסד' הראשונה ונדונה למוות לאחר שנתפסה, פתח את אירועי פסטיבל דונה גרציה השני בטבריה. כל הדוברים באירוע, ביניהם יעקב וירדנה אמסלם, מקימי העמותה, זוהר עובד, ראש עיריית טבריה, השר והח"כ יוסי פלד, שהיה אלוף פיקוד הצפון בשנים 1986 – 1991, וכרמלה אסל, בתה של שולמית, הדגישו את כל התכונות הייחודיות של קישיק, שמיצבו אותה כמנהיגה בדור הקמת המדינה, והיותה סמל ומופת לדורות הבאים. כולם גם קישרו את סיפורה וסוד מנהיגותה של קישיק לסיפור דונה גרציה, שהיתה המנהיגה והפעילה הבלתי נלאית למען הציונות במאה ה-16.
חייה ופעילותה של שולמית קישיק – כהן.
שולמית קישיק נולדה בארגנטינה, עלתה עם משפחתה לישראל כילדה וגדלה בשכונת מקור –ברוך בירושלים. היא למדה בבית ספר לבנות ובגיל 16, כנהוג בתקופה זו, השיאו אותה הוריה לסוחר יהודי – לבנוני בשם ז'וזף (יוסף). הם עברו להתגורר בוואדי אבו ג'מיל, הרובע היהודי בביירות, שם בנו את ביתם וגידלו את ילדיהם. שם גם החלה קישיק –כהן לפעול בקהילה היהודית המקומית, פיתחה קשרים עם השלטונות, ומתחת לאפם, בעזרת השילוב הנדיר של תכונות המנהיגות שלה: אומץ, נחישות, חוכמה ועורמה, הצליחה להעלות במשך כל שהייתה בלבנון עשרות רבות של יהודים לישראל, ביניהם, בשנת 1947, גם שני בניה הבכורים, שהיו בני 8 ו-10 כשנשלחו לישראל. כשפרצה מלחמת העצמאות, החלה קישיק להעביר למפקדת ההגנה במטולה מידע על הפעילות הצבאית של הלבנונים שהגיע לידיה, ומאז המשיכה בפעולות הריגול והעבירה מידע מודיעיני מסוריה ולבנון לישראל. במשך הזמן הזה גם המשיכה לסייע להעלאת יהודי לבנון וארצות ערב לישראל. פעילותה הזו כסוכנת מוסד, נעשתה כמובן ללא ידיעת בני משפחתה.
ב-1961 היא נתפסה ונעצרה. היא עונתה קשות ונשפטה למוות, ורק ערעור מנע את הוצאתה להורג והמתיק את עונשה לשבע שנות מאסר. גם בעלה נאסר באשמה שידע על פעילותה. במסגרת עסקת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים, ב-23 באוגוסט 1967, שוחררה וחזרה מהשבי לארץ, פה חיכו לה בני משפחתה הנרגשים. עם שובה לארץ המשיכה בפעולותיה הציוניות המדהימות, ובנוסף להמשך פעילותה החשאית דאגה להחדיר את השפה העברית לתנועת מכבי. לרגע לא חדלה, גם היום, לדאוג לעתיד העם והמדינה. מאז שובה לישראל היא מתגוררת בירושלים. לפני 4 שנים, ביום העצמאות ה-59 למדינת ישראל, היא נבחרה להשיא משואה. בנימוקי השופטים נכתב: "מופת לאומץ לב של אישה ירושלמית למען העם והארץ". שנה לאחר מכן, חגגו לה עשרות בני משפחה וחברים, ביניהם גם אנשי "המוסד", את יום הולדתה ה-90. לפני כעשר שנים יצא ספרה "שירת השולמית", בו היא מספרת על חייה, ואין מי שיקרא את תיאור נפלאותיה ולא יבין שמדינת ישראל קמה וקיימת גם בזכות אישיותה המדהימה של האשה הזאת, מנהיגה אמיתית, נועזת וחכמה, עשויה ללא חת, שסיכנה את חייה ואת חיי משפחתה למען המטרות הציוניות. גם היום, 45 שנה לאחר ששוחררה מהכלא וגם לאחר פרסום ספרה, רב הנסתר על הנגלה בכל הקשור לפעילותה ומן הסתם לעולם לא נדע עשירית מפעילותיה הנועזות.
מרגלים בשירות מדינת ישראל.
שולמית קישיק היתה מרגלת. מרגלים, אנשי המסתורין והצללים, מוכרים בתרבות האנושית עוד מתקופת המקרא משה ויהושע שלחו מרגלים לתור את הארץ ולגלות פרטים נסתרים שיסייעו להגיע לכאן ולהתמקם בארץ. ההילה שעוטפת אותם זורקת את כולנו תמיד לאווירה של מסתורין ודרמטיות, כשהשאלות ברורות: מי אותם אנשים שחוצים את הקווים, שמסכנים את חייהם שלהם ואת חיי משפחתם בעבור השגת מידע? התשובה היא אחת: ציונות צרופה ומנהיגות ייחודית. יותר מ-60 שנה עברו מאז החלה קישיק בפעולות הריגול שלה בלבנון. מאז, במשך עשרות השנים האלו התרחשו במדינה פרשות ריגול נוספות, גם עליהן לא נדע פרטים מלאים לעולם, כמו שלא נכיר לעולם את רובם הגדול של האנשים שעסקו במלאכה נסתרת זו. סביר, שגם שבעת ילדיה של שולמית קישיק – כהן, ביניהם בתה כרמלה אסל ובנה יצחק לבנון, שישבו בקהל הנרגש בערב הפתיחה של אירועי הפסטיבל השנתי של 'דונה גרציה', ונכדיה ושאר בני משפחתה, לא ידעו לעולם את שעשתה קישיק המופלאה, כמו שגם נדיה כהן, אלמנתו של המרגל אלי כהן, שהוצא להורג, וישבה בקהל, לא תדע על כל פעולותיו של בעלה, שציווה לנו במעשיו ובמותו את המשך קיומה של מדינת ישראל.
טכס הענקת מדליית דונה גרציה לשולמית קישיק.
אליעזר (גייזי) צפריר, בעצמו איש שב"כ ו'מוסד' לשעבר, הנחה את הערב בחן רב.
יעקב אמסלם פתח את הטכס ואמר ששולמית קישיק היא הוכחה חיה ל'ציונות ללא מרכאות'. הוא ציין את פעילותה למען עתיד מדינת ישראל, והשווה את פעילותה לפעילות שעשתה דונה גרציה 500 שנה לפניה. "פעלת כמו באגדה, בזכות התעוזה", אמר לקישיק. הוא פנה לנדיה כהן ואמר: "נדיה יודעת כמה שולמית סיכנה את חייה ואיזה מחיר שילמה על פעילותה ואיזה מחיר יכולת לשלם".
זוהר עובד עלה נרגש לבמה וציין שהוא אמנם כתב נאום, אבל בהחלטה של רגע החליט שלא להקריא מהכתוב אלא להיות ספונטני. גם הוא הדגיש את הנועזות והעוצמה של קישיק, את ההתמדה ואת העובדה שבאמצעותה ובאמצעות דונה גרציה אנחנו מבינים את חשיבות הערכים שמדינת ישראל היתה ותמיד תהיה זקוקה להם".
ירדנה אמסלם , יו"ר מועצת הנשים של עמותת דונה גרציה, היתה נרגשת במיוחד כשסיפרה על מפגשיה עם שולמית קישיק. "ככל שהכרתי אותך יותר, התאהבתי בך יותר. יש לי הזכות להכירך ולהוקירך", אמרה והוסיפה כי בעיניה שולמית קישיק היא הדונה גרציה של היום. "היום כבר לא מייצרים אשה שכמוך. יצוקה 100% ציונות טהורה. הקדשת את כל כולך למען עתיד העם והמדינה".
כרמלה אסל, בתה של שולמית קישיק, ריגשה את הנוכחים בנאום שכותרתו היתה 'על הניסים ועל הנפלאות', משום שכל מעשה שאמה עשתה, בעיניה הוא בגדר נס. "אותן תכונות כמו של דונה גרציה יש לך אמא", אמרה וקישרה את עבר להווה, "דבקות במטרה ואמונה ביכולות שלך. תמיד האמנת שקיימת השגחה עליונה והלכת עד הסוף עם המשימה, מתוך ידיעה שיש מי שישמור עליך מלמעלה".
היא הדגישה את היותה של אמה כאשה היהודיה הראשונה בשנות ה-40 שהעזה לפרוץ מוסכמות. "פיתחת קשרים, ביצעת פעולות מסוכנות כדי לעודד עלייה לארץ. העבירת משפחות שלמות ונתת דוגמא אישית כששלחת את שני ילדייך הקטנים לבדם לישראל". היא גם הקדישה פרק יפה בנאומה לאביה, יוסף, בעלה של שולמית, שנפטר לפני שנים אחדות. "אבא האמין בך ואיפשר לך חופש פעולה, מה שהיה נדיר בימים ההם ועוד בקרב עדות המזרח". ואכן, כמו בעלה של דונה גרציה, שסמך על מסוגלתה ויכולותיה לקחת תחת מנהיגותה את עסקיו, כך היה בעלה של שולמית קישיק, שהלך אחריה באש ובמים ותמך בכל פעולותיה, והיה המשענת והגב שלה לאורך כל השנים. אסל הדגישה את המסירות האמהית של שולמית, בצד חינוך בלתי פוסק לציונות ולהתנדבות. "יש בך נתינה ללא תמורה למדינה ולמשפחה שאיננה פוסקת לרגע, הקרבה מלאה", אמרה וזכתה ואחיה, יצחק לבנון, בנה של שולמית ואיש משרד החוץ, שישב גם הוא בקהל עם משפחתו, הנהן בראשו. "הכוח הפנימי ותעצומות הנפש שלך ניצחו את האויבים הקשים ביותר, נתנו לך כוח להמשך. זו המנהיגות הפנימית שלך, שהובילה אותך למעשים שהצילו אנשים ובנו מדינה", סיכמה.
השר יוסי פלד סיפר על כיצד בילדותו אילצו אותו לחיות כילד נוצרי עד גיל 8, ולכן הוא יודע להעריך את אלו שהחזירו אותו ליהדותו. "הסיפור האישי שלי נותן לי את היכולת להבין את מעשייך וכמה זכינו לאשה כמוך", אמר לקישיק.
כל הדוברים הדגישו את התכונות השוות בין קישיק לדונה גרציה ואת העובדה ששתיהן לא זכו להכרה מספקת בדפי ההיסטוריה.
שולמית קישיק ורבי מאיר בעל הנס.
שיא ההתרגשות היה כששולמית קישיק עלתה לבמה לקבלת המדליה על שם דונה גרציה. היא היתה נרגשת, הודתה למשפחת אמסלם, למשפחתה ולשאר הנוכחים, והפתיעה את כולם בסיפור על הקשר המיוחד שלה לעיר טבריה, קשר של שנים רבות, בזכות אמונתה הגדולה בר' מאיר בעל הנס. מסתבר שקישיק נהגה להגיע לעיר לפני כל פעולה שלה, כדי לפקוד את קברו של מי שנחשב לאחד מגדולי התנאים בדור הרביעי וממנהיגי מרד בר כוכבא. "ר' מאיר בעל הנס ואני חברים מאד טובים", אמרה בהומור ושוב הדגישה את האמונה החזקה שלה ר' מאיר ובאלוהים, שהציל אותה ואת ילדיה. אז עלו כמה מבני משפחתה לבמה והאשה המופלאה הזאת בת ה-94, בקול בוטח וצלול במיוחד, שרה ביחד איתם את הפיוט שנכתב לכבודו של ר' מאיר בעל הנס. "אפתח פי ברינה, בשיר ובנגינה, לכבוד זה התנא, הוא רבי מאיר. נכבד מכל נברא, ראש ועטרה, פוקד כל עקרה, הוא רבי מאיר".
דונה גרציה והפלפל השחור
מעניין מה היתה אומרת דונה גרציה נשיא, הסוחרת המפולפלת והאשה העשירה בעולם במאה ה-16, על העלייה הצפויה במחירי הפלפל השחור.
לאחרונה, דווקא בימי החורף הקרים, התפרסמה התחזית קודרת מכיוון ענף התבלינים, לפיה הפלפל השחור, התבלין שמתבל כמעט כל מאכל ונמצא בכל מטבח, עומד להתייקר בעשרות אחוזים ואף אולי להיעלם מהמדפים ברשתות השיווק בישראל. כדי להבין: אם עד עכשיו עומד מחירו של מיכל פלסטיק קטן שמכיל את הגרגרים השחורים על כ-10 שקלים בממוצע, ההערכה היא שהמחיר ינסוק בתקופה הקרובה ל-15 שקלים ואף ליותר מכך. מציאות זאת עלולה להתרחש בגלל מחסור צפוי בתבלין, שנגרם עקב עלייה בביקוש אליו בשוק הסיני, שהביאה לרכישת רוב המלאי על ידי סוחרים וחלק ניכר ממנו אף נרכש על ידי סטוקרים וברוקרים, שהבינו את ערכו, שומרים אותו בינתיים במחסנים ומחכים לשעת הכושר בה יוכלו לסחור בו ברוווחים עצומים. במקביל לעלייה בביקוש, חלה בשנה האחרונה ירידה בגידול התבלין בהודו ובוייטנאם, מקומות הייצור העיקריים של התבלין המבוקש, בגלל בעיות אקלים.
קצת הסטוריה מפולפלת.
מוצאו של הפלפל השחור בהודו, שם שימש כתבלין עוד בתקופה הפרהיסטורית. גרגרי הפלפל השחור נחשבו לאוצר מסחרי, ואף כונו "זהב שחור" ושימשו לסחר חליפין כסוג של כסף לכל דבר. אגב, עד היום המושג "שכר גרגרי פלפל" (peppercorn rent) הוא מונח מקובל בחוזי שכירות באנגליה. מחירו המופרז של הפלפל בימי הביניים, לרבות מונופול המסחר שהיה בידי ערי איטליה באותה תקופה, היה אחד הגורמים שהניעו את הפורטוגזים לחפש נתיב ימי לתת היבשת הודו, עד שב 1494 קיבלה פורטוגל זכויות בלעדיות במחצית העולם בה גדל הפלפל. כבר במונח 'מטבח ימי הביניים', שמתאר את נוהגי האכילה והמאכלים ומוצרי המזון הבסיסיים באירופה ובמזרח התיכון בתקופה ימי הביניים, תקופה שמסתיימת בתחילת המאה ה-16, מוצאים את חשיבותו ויוקרתו של הפלפל השחור, שהוגדר כבר אז למוצר היוקרתי ביותר הניתן לרכישה. מסתבר שאצילי אירופה ועשיריה הפגינו את עושרם ברכישת תבלינים ובשימוש מופרז בהם, ובין התבלינים שיובאו לאירופה מאסיה ומאפריקה היה גם הפלפל השחור, שמחירו היה גבוה ביותר. בשלהי ימי הביניים, בעקבות מסעי הצלב ועם שיפור דרכי המסחר, יובאו לאירופה מדי שנה 1,000 טונות פלפל שחור.
דונה גרציה והפלפל השחור: זיהוי הפוטנציאל לעושר ולבריאות.
לכל התמונה הזאת נכנסת במלוא עוצמתה דונה גרציה. היא נולדה ב-1510 בפורטוגל, בדיוק בתקופה בה הפכה פורטוגל לשליטת המסחר הימי בנתיב החדש וליסבון לשער המרכזי לכניסת סחורות מן המזרח הרחוק לאירופה. באותה תקופה הועמד הפלפל השחור בראש רשימת המבוקשים מבין התבלינים האקזוטיים של המזרח, שעיקר גידולו היה באותה עת בהודו. בית המלוכה הפורטוגלי זיהה את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון בביקושים ההולכים וגדלים של אנשים 'להכניס קצת פלפל' לחייהם ובעיקר לצלחתם, ושמר לעצמו מונופול מלכותי על המסחר ב'זהב השחור' הזה. למעשה, לאורך כל ההיסטוריה, שימש הפלפל השחור לא רק כתבלין, אלא כצמח מרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה לימדו כי לפלפל שחור יש ערכים בריאותיים הרבה מעבר להיותו נותן טעם למזון. הרפואה ההודית סימנה אותו כתבלין מחמם, מעורר זרימת אנרגיה בגוף, טוב למצבי קור ובעל ערך רב מבחינה בריאותית.
בין המזהים את הפוטנציאל האדיר הזה היתה משפחת מנדס, יהודים מתנצרים מספרד שהשתקעו בפורטוגל בעקבות הגירוש ב-1492, ושמשפחתם הפכה לגדולת הסוחרים בתבלינים בכלל ובפלפל השחור בפרט, במיוחד על ידי מימון של מסעות ספינות סוחר להודו. בכך למעשה קיבעו את מעמדם ואת עושרם שהלך ותפח. חשיבות המשפחה של בפורטוגל כסוחרת פלפל הייתה כה גדולה, עד שלא אחת ניצלה המשפחה מאימי האינקוויזיציה הפורטוגזיתהודות לכך. באופה תקופה פרנסיסקו מנדס, או בשמו היהודי צמח בנבנישתי, ואחיו דיאוגו, שנשלח לאנטוורפן כדי להקים שם בנק שיטפל בעניינים הפיננסיים של פירמת מנדס, יצרו הסדר בין אנשי העסקים לבין המלך לפיו בית המלוכה הפורטוגלי יקבל נתח מן ההכנסות, במקרה של יבוא הפלפל השחור, המדובר היה ב-25% מההכנסות.
ב-1929 נושא מנדס לאשה את ביאטריצ'י דה-לונה, הלא היא דונה גרציה. שבע שנים בלבד לאחר נישואיהם, ב-1536, הוא נפטר ולפני מותו מוריש לצעירה בת ה-26 את עסקיו. האלמנה הצעירה לא מאכזבת. בזכות כישוריה העיסקיים, תושייתה, חוכמה ולא פחות באמצעות ה'פלפל שלה', היא ממנפת את הזיכיון על הסחר בפלפל השחור, מבססת עוד יותר את עסקי המשפחה, מתחילהלעבור ממקום למקום ברחבי אירופה כדי להרחיב את העסקים המשפחתיים, וממנפת את עושר המשפחה לעושר אגדי.
עם התפשטות עסקי המסחר שלה העתיקה דונה גרציה את מושבה מליסבון לאנוורפן, שהתפתחה למרכז הסחר האירופי באותה עת. גם כשכבר היה ברור שהיא הופכת לאשה העשירה ביותר בתקופתה בעולם, בעיקר באמצעות המסחר בפלפל השחור, לרגע לא שכחה ולא התעלמה ממוצאה היהודי, והשכילה לנצל חלקים רבים במסעותיה בחצרות השליטים, שנזקקו להון שלה ולרשת הכלכלית הבינלאומית הרחבה שפרסה, כדי לסייע ליהודים ולאנוסים. מאז ועד היום במקביל לשמה של דונה גרציה שמתנוסס בגאווה בפינו, הפך הפלפל השחור לאחד התבלינים ששום מטבח לא מתקיים בלעדיו.
1. שמו של הפלפל.
הפלפל שחור (שם מדעי: Piper nigrum) הוא צמח מטפס ממשפחת הפלפליים, שפירותיו עוברים ייבוש ומשמשים לבסוף כתבלין. כאמור, מוצאו של הצמח ושל המלה "פלפל" הוא בהודו, pipali בסנסקריט. עם השנים הוא כמובן קיבל את ביטויו בשפות נוספות והגיע ללשון חז"ל. בעברית של המשנה הוא נקרא "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". בתחילת המאה ה-18 החל הפלפל לשמש בשפות האירופיות באופן מטאפורי לציין "מרץ" או "אנרגיה", שימוש שחדר גם לעברית החדשה. למשל, יש הטוענים שהמילה התלמודית "פלפול", שמתארת עיון עמוק בסוגיה, נגזרה גם היא מן הפלפל, על רקע החריפות המאפיינת אותו.
2. פלפל שחור? טעים ובריא
החומר הפעיל שבפלפל שחור, פיפרין, נבדק לגבי יכולותיו ונמצא שהוא משכך כאבים, מפחית דלקות, נוגד חימצון ולכן גם מגן בפני יתר לחץ-דם וסוכרת ומספקי הגנה כנגד סרטן ומחלות לב. הוא מכייח, מסייע בהתקפות דרכי הנשימה, יעיל כנגד הפרעות עיכול ומסייע לצרבות. הוא גם משתן ומונע נפיחות בבטן כתוצאה מגזים. בנוסף מגביר הפלפל השחור גם את הזמינות הביולוגית של רכיבי תזונה שונים המצויים במזון ובתוספי מזון, למשל הוא נמצא כתבלין שמגביר במידה רבה את הפעילות של כורכומין, החומר הפעיל שבתבלין כורכום, שמוכר בפעילויותיו נגד סרטן, דלקות וכאבים. ביחד עם פלפל שחור, פעילותו של הכורכומין מוגברת פי עשרים.
3. חמישה טיפים קטנים וחשובים:
1. לא לבשל אותו אלא רק להוסיף אותו אחרי הבישול, כי בישול גורם לאובדן חומרים פעילים שונים המצויים בו ובכללם ויטמין C.
2. את הפלפל השחור ניתן להשיג כגרגרים, מעוך או כאבקה. הרצוי הוא לקנות פלפל שחור כגרגרים ולטחון אותו לבד, מדי פעם כמות לא גדולה, כך הוא מכיל יותר פיפרין. כדאי לשמור אותו בכלי זכוכית במקום חשוך, קריר ויבש. פלפל שלם ישמור על ערכיו משך זמן ארוך יותר. הקפאה יכולה להוסיף לערכו, כי היא משמרת היטב את כמות הפיפרין שבו, שאגב, נמכר כתוסף מזון כשלעצמו.
3. רצוי להוסיף פלפל שחור בתום הבישול, כי הוא מאבד מטעמו, מהארומה וגם מהערך התזונתי אם מבשלים אותו יותר מדי זמן. הקפאת התבלין הופכת אותו לחריף יותר.
4. מומלץ לצרוך פלפל שחור עם שמן זית שעוזר בספיגת המינרליים שבפלפל השחור.
5. גדגרי פלפל שחור מעשירים את הטעם של מאכלים כבושים, אורז הודי, וגם מאכלים לסיום הארוחה, כמו קינוחים, למשל, אגסים מבושלים וסיידר חם, או תערובת צ'אי ביתית.
4. ואחרי הטיפים הבריאותיים, טיפת טיפים לבישול ואפייה. על קצה הפלפל.
תערובת תבלינים צרפתית - QUATRE EPICES
תערובת צרפתית קלאסית שמבוססת על פלפל שחור, ומשמשת בתבשילי בשר ותבשילים לבישול ארוך כמו נזידים. לפעמים מוסיפים גם קינמון או פלפל אנגלי.
המרכיבים:
5 כפיות גרגרי פלפל שחור שלמים
2 כפיות אגוז מוסקט טחון טרי (או טחון קנוי)
1 כפית מסמרי ציפורן שלמים (או כפית טחון)
1 כפית אבקת ג'ינג'ר
הכנה: טוחנים את כל התבלינים ביחד לתערובת דקה ושומרים בצנצנת סגורה 3-4 חודשים.
חורף. בלי חמין? מה פתאם?
מתכון מהמטבח התורכי, המדינה שבה שהתה כמובן דונה גרציה. מתכון פשוט ובטוח, שמתאים לחורף ולמי שאוהב פסטה.
מצרכים: פסטה, חצי כוס שמן, עוף שלם מחולק לחלקים, מלח ופלפל שחור.
הכנה:
לבשל את הפסטה במי מלח רותחים עד שהיא מוכנה למחצה ולסנן.
לחמם שמן בסיר, לתבל את חלקי העוף במלח ופלפל, להזהיב ולהניח בצק. את השמן שנותר במחבת להעביר לקערת הפסטה ולבחוש.
לקחת סיר גדול: בתחתית להניח שכבה דקה מהפסטה. עליה להניח חלק מהעוף, שוב פסטה ושוב עוף ולמעלה את מה שנותר מהפסטה. להוסיף כחצי כוס מים, לכסות את הסיר, להביא לרתיחה. להנמיך את הלהבה ולבשל לפחות שלוש שעות, או על פלטת שבת או בתנור על חום נמוך במשך כל הלילה.
ואפילו קינוח. תתפלאו: טעים להפליא.
מתכון קטן מהקונידיטורה הצרפתית המסורתית, שבה משתמשים בפלפל שחור במתכונים ובמשקאות שמבוססים על שוקולד, כדי להדגיש את טעמו של השוקולד.
מצרכים לעוגה קטנה:
חצי כוס שמן, כוס קמח תופח, חצי כוס סוכר, 2-3 ביצים, 2 כפות יוגורט או שמנת, תמצית וניל,
וכמובן פלפל שחור: שניים עד שלושה סיבובים של מטחנת פלפל שחור גרוס טרי.
מערבבים את כל התערובת לעוגה קטנה, מניחים בתבנית משומנת ומניחים מעל חתיכות של שזיף טרי או פרי אחר מאותה משפחה. אופים כחצי שעה ב-180 מעלות, מצננים ומגישים כשזה חם. אפשר להגיש עם קצפת או גלידת קינמון שהתבלין שבה מסתדר מצוין עם הפלפל שבעוגה.
תאכלו, תיהנו, תהיו בריאיתאם.
סגולותו של הפלפל השחור
מאת: יעל ולצר
קצת מידע וטיפים על הפלפל השחור, שדונה גרציה כבר במאה ה-16 הבינה את טעמו ואת השפעתו החיובית על הבריאות.
1. שמו של הפלפל.
הפלפל שחור (שם מדעי: Piper nigrum) הוא צמח מטפס ממשפחת הפלפליים, שפירותיו עוברים ייבוש ומשמשים לבסוף כתבלין. כאמור, מוצאו של הצמח ושל המלה "פלפל" הוא בהודו, pipali בסנסקריט. עם השנים הוא כמובן קיבל את ביטויו בשפות נוספות והגיע ללשון חז"ל. בעברית של המשנה הוא נקרא "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". בתחילת המאה ה-18 החל הפלפל לשמש בשפות האירופיות באופן מטאפורי לציין "מרץ" או "אנרגיה", שימוש שחדר גם לעברית החדשה. למשל, יש הטוענים שהמילה התלמודית "פלפול", שמתארת עיון עמוק בסוגיה, נגזרה גם היא מן הפלפל, על רקע החריפות המאפיינת אותו.
2. פלפל שחור? טעים ובריא
לאורך כל ההיסטוריה, שימש הפלפל השחור לא רק כתבלין, אלא כצמח מרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה לימדו כי לפלפל שחור יש ערכים בריאותיים הרבה מעבר להיותו נותן טעם למזון. הרפואה ההודית סימנה אותו כתבלין מחמם, מעורר זרימת אנרגיה בגוף, טוב למצבי קור ובעל ערך רב מבחינה בריאותית. החומר הפעיל שבפלפל שחור, פיפרין, נבדק לגבי יכולותיו ונמצא שהוא משכך כאבים, מפחית דלקות, הוא נוגד חימצון וככזה הוא מגן בפני יתר לחץ-דם וסוכרת ומספקי הגנה כנגד סרטן ומחלות לב. הוא גם מכייח, מסייע בהתקפות דרכי הנשימה ונמצא יעיל כנגד הפרעות עיכול ומסייע לצרבות. הוא גם משתן ומונע נפיחות בבטן כתוצאה מגזים. בנוסף מגביר הפלפל השחור גם את הזמינות הביולוגית של רכיבי תזונה שונים המצויים במזון ובתוספי מזון, למשל הוא נמצא כתבלין שמגביר במידה רבה את הפעילות של כורכומין, החומר הפעיל שבתבלין כורכום, שמוכר בפעילויותיו נגד סרטן, דלקות וכאבים. ביחד עם פלפל שחור, פעילותו של הכורכומין מוגברת פי עשרים.
3. חמישה טיפים קטנים וחשובים:
1. לא לבשל אותו אלא רק להוסיף אותו אחרי הבישול, כי בישול גורם לאובדן חומרים פעילים שונים המצויים בו ובכללם ויטמין C.
2. את הפלפל השחור ניתן להשיג כגרגרים, מעוך או כאבקה. הרצוי הוא לקנות פלפל שחור כגרגרים ולטחון אותו לבד, מדי פעם כמות לא גדולה, כך הוא מכיל יותר פיפרין. כדאי לשמור אותו בכלי זכוכית במקום חשוך, קריר ויבש. פלפל שלם ישמור על ערכיו משך זמן ארוך יותר. הקפאה יכולה להוסיף לערכו, כי היא משמרת היטב את כמות הפיפרין שבו, שאגב, נמכר כתוסף מזון כשלעצמו.
3. רצוי להוסיף פלפל שחור בתום הבישול, כי הוא מאבד מטעמו, מהארומה וגם מהערך התזונתי אם מבשלים אותו יותר מדי זמן. הקפאת התבלין הופכת אותו לחריף יותר.
4. מומלץ לצרוך פלפל שחור עם שמן זית שעוזר בספיגת המינרליים שבפלפל השחור.
5. גדגרי פלפל שחור מעשירים את הטעם של מאכלים כבושים, אורז הודי, וגם מאכלים לסיום הארוחה, כמו קינוחים, למשל, אגסים מבושלים וסיידר חם, או תערובת צ'אי ביתית.
4. אחרי הטיפים הבריאותיים, טיפת טיפים לבישול ואפייה. על קצה הפלפל.
תערובת תבלינים צרפתית - QUATRE EPICES
תערובת צרפתית קלאסית שמבוססת על פלפל שחור, ומשמשת בתבשילי בשר ותבשילים לבישול ארוך כמו נזידים. לפעמים מוסיפים גם קינמון או פלפל אנגלי.
המרכיבים:
5 כפיות גרגרי פלפל שחור שלמים
2 כפיות אגוז מוסקט טחון טרי (או טחון קנוי)
1 כפית מסמרי ציפורן שלמים (או כפית טחון)
1 כפית אבקת ג'ינג'ר
הכנה: טוחנים את כל התבלינים ביחד לתערובת דקה ושומרים בצנצנת סגורה 3-4 חודשים.
חורף בחוץ. קר בגוף? חמין עם פלפל שחור יחמם את הגוף ואת הנשמה.
מתכון מהמטבח התורכי, המדינה שבה שהתה כמובן דונה גרציה. מתכון פשוט ובטוח, שמתאים לחורף ולמי שאוהב פסטה.
מצרכים: פסטה, חצי כוס שמן, עוף שלם מחולק לחלקים, מלח ופלפל שחור.
הכנה:
לבשל את הפסטה במי מלח רותחים עד שהיא מוכנה למחצה ולסנן.
לחמם שמן בסיר, לתבל את חלקי העוף במלח ופלפל, להזהיב ולהניח בצק. את השמן שנותר במחבת להעביר לקערת הפסטה ולבחוש.
לקחת סיר גדול: בתחתית להניח שכבה דקה מהפסטה. עליה להניח חלק מהעוף, שוב פסטה ושוב עוף ולמעלה את מה שנותר מהפסטה. להוסיף כחצי כוס מים, לכסות את הסיר, להביא לרתיחה. להנמיך את הלהבה ולבשל לפחות שלוש שעות, או על פלטת שבת או בתנור על חום נמוך במשך כל הלילה.
ואפילו קינוח עם פלפל שחור. מוסיף טעם וריח וכאמור, בריאות
מתכון קטן מהקונידיטורה הצרפתית המסורתית, שבה משתמשים בפלפל שחור במתכונים ובמשקאות שמבוססים על שוקולד, כדי להדגיש את טעמו של השוקולד.
מצרכים לעוגה קטנה:
חצי כוס שמן, כוס קמח תופח, חצי כוס סוכר, 2-3 ביצים, 2 כפות יוגורט או שמנת, תמצית וניל,
וכמובן פלפל שחור: שניים עד שלושה סיבובים של מטחנת פלפל שחור גרוס טרי.
מערבבים את כל התערובת לעוגה קטנה, מניחים בתבנית משומנת ומניחים מעל חתיכות של שזיף טרי או פרי אחר מאותה משפחה. אופים כחצי שעה ב-180 מעלות, מצננים ומגישים כשזה חם. אפשר להגיש עם קצפת או גלידת קינמון שהתבלין שבה מסתדר מצוין עם הפלפל שבעוגה.
תאכלו, תיהנו, שמרו על גופכם ונשמתכם בעזרת הפלפל השחור.
טכס הענקת מדליית דונה גרציה לשולמית כהן - קישיק
מאת : אירית אחדות
ערב טוב וברוכים הבאים לבית של דונה גרציה
כבוד השר יוסי פלד, ראש העיר טבריה מר' זהר עובד, סגנית ראש העיר הגב' אוסנת כהן
הגב' ירדנה אמסלם ומר יעקב אמסלם בראש עמותת דונה גרציה, אורחים יקרים ובראשם, כלת השמחה – הגב' שולמית כהן קישיק.
אנו מתכנסים הערב, נרגשים לכבוד אישה, מנהיגה, יהודיה, גיבורה המגלמת בסיפור חייה את כל ערכי הקדושה היהודית, הערבות ההדדית, הציונות, התקומה של עם ישראל – ובעיקר מנהיגות –שולמית היקרה.
מר יעקב אמסלם ייסד בית זה על בסיס אותם יסודות וערכים נעלים המעלים על נס, פועלה של מנהיגה יהודיה דגולה – חנה נשיא בניבנישתי היא דונה גרציה.
מפעל חיים זה נוסד על מנת לספר את סיפור חיה ולתקן עוולה בת מאות שנים,
שתכיר בערך תרומתה לעם היהודי. אך יתרה מכך, הבית נועד להנחיל בהווה ולקדש בעתיד דרך סיפור חייה, ערכי אמונה יהודית, אומץ חזון, מנהיגות נשים, אחיזה בארץ ישראל,בטבריה.
ציונות זקופת קומה, ערבות הדדית, חמלה והקרבה.
על יסוד ערכי הבית נשענת גם ההכרה בפועלה של הגב' שולמית כהן קישיק.
חוט חייהן שזור בקווים זהים וההשוואה מתבקשת מאליה.
דונה גרציה – בת למשפחת אנוסים מגורשי ספרד, נולדה במאה ה- 16 בפורטוגל הפכה לאישה העשירה ביותר בעולם.אשת עסקים ממולחת בנקאית מחוננת שהקדימה את זמנה מאות בשנים, דיפלומטית בחסד עליון אשר הקדישה את הונה וקשריה להצלת אחיה בני האנוסים בהבריחה אותם לחוף מבטחים, לשם כך ניווטה מלכים ורוזנים.
בתקופה חשוכה, רווית שנאת יהודים וגזרות שמד של האנקויזיציה, היא מסכנת את חייה וכל אשר לה, מכריזה על יהדותה וקוראת לאחיה האנוסים לחזור לחיק היהדות, תומכת בקהילות ובונה בתי כנסת. נאסרת בונציה ומשתחררת הודות לתושייתה.
בצעד נועז במיוחד היא מממנת לראשונה הדפסת ספר התנ"ך בשפת הלאדינו בפררה עת נשרפו בצו האפיפיור כל ספרי הקודש ובלבד שלא ינתק הקשר בין העם היהודי למקור עוצמתו ספר הספרים.
אינה נרתעת ממלחמה חזיתית מול האפיפיור ומטילה חרם כלכלי על אנקונה רכושו הפרטי עת מעלים למוקד אנוסים בארצו.
ובשיא היא מגדילה לעשות עת היא בוחרת בטבריה, עיר הקודש אשר נחקקה
בזיכרון יהודי ספרד כמרכז יהודי רוחני ובירה לא רשמית של העם היהודי במשך 500 שנה,מקום הולדת הדקדוק העברי והתלמוד הירושלמי, מקום פועלם של תנאים ואמוראים, ענקי הרוח של עם ישראל.
בה היא בוחרת, להחזיר עטרה ליושנה ולייסד מחדש את מדינת היהודים
מנהיגותה החדשנית פורצת דרך מסמלת תפנית בחיי העם היהודי בגולה, לא עוד יהודי חלש הכפוף למרות הגויים.
כי אם יהודיה גאה זקופת קומה, בעלת עוצמה ויכולת להחזיר מלחמה שערה גם למלכים, בעלת קשרים המנווטת כרצונה בעולם הגדול.
, בעלת תפיסה מעשית בדאגה לגורל העם היהודי.
היא מהווה סמל למנהיגות בלתי נכנעת בלתי מנוצחת.
חדורת אמונה בזכותו של העם היהודי להתקיים בכבוד בארץ אבותיו.
למרות תרומתה הרבה והשגיה לא זכתה להכרה בין דפי ההיסטוריה.
וכדרכן של גיבורות יהודיות עטופה הייתה סוד הדורות וערפילי אי הידועה, כמוה גם את שולמית היקרה, פעלת בחשאי, בדרכים שהשתיקה יפה להן
ובודאי רב הנסתר על הגלוי, למרות שחלפו מעל ליובל שנים.
כשנחשפנו לדמותך המרתקת, נמלאנו הערכה והערצה לפועלך, המחשבה המיידית הייתה: שולמית קישיק היא דונה גרציה של המאה ה – 20.
כמו דונה גרציה הפכת לגואלת, למגדלור המכוון בחמלה פליטים יהודים, אשר הגורל הכה בהם פעם אחר פעם עת נסו מהפורעים באירן, עירק וסוריה, מצאו את ידך המנחמת, המושטת לעזרתם.
השכלת בתבונה רבה לחדור לצמרת המנהיגות במדינת אוייב.
בנועם פרצת דרך לקבלת מידע חיוני שהציל את המדינה הצעירה ממתקפה גורלית.
חדורת אמונה בה' ובאהבת ישראל חצית פעם אחר פעם את הגבולות העויינים, הלוך ושוב תוך התעלמות מוחלטת ממצבך, עת סיכנת את חייך וחיי העובר שנשאת בקרבך.
חברת למנהיגים רבי מרצחים קשים ומסוכנים, זכית בהערכתם ובעזרתם. נהגת באומץ נדיר ולא נרתעת מכניסה למעוזם באישון לילה, כדי להציל יהודים שנחטפו.
גם כשגמלו לך רע את החזרת טוב לקהילה.
הטמעת את אהבת הארץ בצעירי קהילתך ורתמת אותם לפעילותך.
נהגת כמנהיגה אמיצה קרת רוח, ברגעים קשים ומסוכנים.
החנקת דמעות אם באומץ, כששלחת את ילדייך, לארץ ישראל כדי לעודד את הפליטים לעשות כמוך.
לא חדלת מלפעול לרגע להעברת מידע והצלת יהודים לאורך כל הדרך ובתוך כך היית אם לשבעה ורעייה למופת, ליוסף ז"ל אשר הלך אחרייך באש ובמים.
כמו דונה גרציה גם את לא חסכת מכספך מזמנך להצלת יהודים.
והבאתם לחוף מבטחים הפעם בארץ המובטחת.
המשכת לדאוג ולבקרם במעברות חרדה לסבלם.
וגם לטבריה שלנו היה מקום בליבך, כל גיחה לארץ כללה ביקור חשאי בקבר התנא הקדוש "רבי מאיר בעל הנס" ומתן בסתר, שהאיר את דרכך והגן בעדך.
גם כאשר נתפסת ונאסרת, חיזקה האמונה באל את ליבך, הקפדת לצום בכל יום שני וחמישי ולקרוא תהילים בכל יום.
נידונת למוות ובמאמצים רבים הומתק גזר דינך למאסר עולם.
הכוח הפנימי ותעצומות הנפש שלך הביסו את החזקים שבאויבייך ומנהיגותך הטבעית הקנתה לך מקום של כבוד גם בין כותלי הכלא,כיהודיה יחידה בין אסירות וסוהרות מוסלמיות רוויות שנאה.
ובכל זאת בליבך שרת את התקווה בכל יום, תפילתך נענתה והנס התרחש.
עם תום מלחמת ששת הימים והניצחון המזהיר של צה"ל נערכו חילופי שבויים.
זכית לעלות לירושלים מושא ערגתך, להתאחד עם בני משפחתך האהובים למודי הסבל.
הפכת ליקירת קהילת המודיעין ומוסדות רבים בארץ ישראל.
אנו גאים להציב אותך שולמית היקרה, בשורה אחת עם גדולות האומה, החל מהאמהות שרה, רבקה, רחל ולאה, דבורה הנביאה,אסתר המלכה, דונה גרציה, גיבורות פרטיזניות, חנה סנש, שרה אהרונסון, לוחמת המחתרות כמו הגב' גאולה כהן, הגב' מרסל ניניו ועוד רבות וטובות.
נשים אלה כולן מהוות הוכחה חותכת כי האישה העברייה שמרה לאורך ההיסטוריה על כבודה וערכה האישי והלאומי.
כבוד הדורות, תפארת המוסר והערכים הנעלים והוכיחה כי נחצבה מכור הטהרה והגבורה גם יחד. סיפורן מפעם בקרבנו לעד.
עלינו מוטלת האחריות להמשיך את פועלן בהתאם לצורך השעה
לנהוג באומץ בתושייה, בחמלה ובערבות הדדית לצעוד לאורן המזהיר ולהעביר הלאה את הלפיד למנהיגות הדורות הבאים.
הרשי לי לסיים בברכה מרגשת בה ברך יהודי סוחר אמיד מעירק בשם גבאי, שהותיר את הונו ועלה חסר כל למעברה, בעזרתה של הגב' שולמית קישיק כהן.
שולמית חששה שגרמה לו עוול באה לבקרו שטופת חרדה למצבו
אך כשפגשה אותו הוא הרים רגב מאדמת הארץ, נישק אותו בעיניים נוצצות. כמוצא אוצר יקר.
רק אז נרגעה שולמית והבינה שהטיבה עם העולים.
בעת שנפרדה ממנו לשלום ברך אותה בברכה זו :
"יברך ה' וישמרך, יפר ה' עצת אויבייך ויקלקל מחשבותיהם.
יהי שלום בחילך שלווה במעונך.
וברכה בכל מעשה ידייך.
ישפיע ה' מטובו בילדייך ובכל פרי עמלך.
ואנו מוסיפים שתזכי לבריאות, אריכות ימים ושנים
שתרווי נחת מבני ביתך
ותזכי לראות ניני נינים
אמן כן יהי רצון
תות שחור, תות לבן, דונה גרציה, מונטיפיורי ורוטשילד
נא להכיר:
תות שחור - עץ קטן עם תותים בעלי גרגרים גדולים,
תות לבן - עץ גדול עם פרי בצבע שחור, עליו הם המעדן האהוב על תולעי המשי.
מוצאו של התות השחור מאירן והוא הובא לארץ לפני 3000 שנה. התות הלבן מוצאו מסין שם תורבת כבר לפני 4000 שנה.
בימי הביניים הובא מסין לאירופה ושם גילתה אותו דונה גרציה חוזת מדינת היהודים, אשר שלחה מאות משתיליו לטבריה, במטרה לייצר תעשיית משי עתידית. תולעי המשי יאכלו מפרי התות ויספקו עבודה לתושבי טבריה. לפני 400 שנה, העצים הגיעו לטבריה אך המתיישבים להם ציפתה בחזונה דונה גרציה מנדס לא הגיעו.
הגיעו. עצי תות נוספים הגיעו לעיר הכנרת בשנת 1840. לאחר רעידת האדמה הקטלנית שפקדה את טבריה בראשון לינואר 1837. היוזמה הפעם הייתה של הנדבן הידוע סר משה מונטיפיורי שיזם את נטיעת עצי התות עבור תעשיית משי בטבריה. יוזמה זו לא צלחה . יוזמה נוספת היתה של הברון רוטשילד שיזם את נטיעת עצים במושבות הברון במטולה, זכרון יעקב, בנימינה וראש פינה. עצים נוספים קיימים עד היום בפקיעין, גם בשוני, ליד בנימינה נעשה נסיון דומה בשנת 1870 אך תעשיית משי לא קמה מכל נסיונות אלו. היחידים שנהנו היו תולעי המשי.
בטו בשבט 2012, נטעו ביוזמת "הבית של דונה גרציה" עצי תות חדשים בטבריה.
דונה גרציה, משיחה שלי
500 שנה להולדת דונה גרציה – איגרת לזמן אחר
הרצל חקק
שִׂפְתֵי דּוֹנָה-חַנָּה לוֹחֲשׁוֹת נֵדֶר, קוֹל שָׁבוּר
כְּבָר עַרְבִית, כַּעֲקָרָה לְלֹא בְּנָה,
כַּאֲנוּסָהתָּקוּם עַל פִּי הַדִּבּוּר.
וְעַד שֶׁנִּקְרַב לְאוֹרָהּ הָאַצִּיל, שֶׁיַּצִּיל
וְעַד שֶׁנִּתֵּן לָהּ מִנְחַת דְּבָרִים,
נִשָּׂא לָה שַׁחֲרִית
לְאוֹתוֹ מִקְדַּש מְעַט, לְאוֹתָהּ אֶבֶן פִּנָּה
בִּטְבֶרְיָה
טַבּוּרוֹ שֶׁל עַם מְדַמֵּם, שִׁלְיָה
מְבַקֶּשֶׁת שַׁלְוָה, בְּיָדֶיהָ קָם
בַּיִת מְרֻחָם, בַּיִת חַם.
אֵיךְ עָבְרוּ כְּבָר חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה.
שִׂפְתֵי הַהִיסְטוֹרְיָה. מַבִּיטָה בָּהּ כָּמוֹנִי, מִמֶּרְחָק
כִּנְבִיאָה לְמוֹפֵת, פְּצוּעָה וְרוֹפֵאת, וְשׁוּב
מִסְתַּתֶּרֶת,
מֵעִיר לְעִיר,
לְנֶפֶשׁ הַנִּרְדָּפִים לִבָּהּ נִשְׁבָּר יָאִיר,
לֹא נָדַם, לְרֶגַע, זֶה קוֹלָהּ, לְהָפִיחַ רוּחַ,
נֵר, אֻמָּה נִרְדֶּפֶת,
וְעַד שֶׁקַּמְתְּ,
דּוֹנָה גְּרַצְיּה שֶׁלִּי,
וְעַד שֶׁקַּמְתְּ, מְשִׁיחָה נֶעֱלֶמֶת,
הִתְקַדֵּשׁ מִשְׁכָּן לַנּוֹדְדִים, לָאֲנוּסִים,
לֹא יִמְאֲסוּ בָּם, כִּי חַשְׁתְּ,
בִּלְחָשַיִךְ, דּוֹנָה, רוֹחֶשֶׁת טְבֶרְיָה וְקוֹרֶמֶת,
מִקְלָט לְחַיִּים, צֳרִי לְזֶהוּת מְדַמֶּמֶת.
חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה, וְזֹאת נַפְשֵׁךְ, לְחֵיקָם, לְעַם
לְהַשְׁבִּיר, לְהַחֲיוֹת, תִּדְבַּק לְשׁוֹנֵךְ לְחִכָּם.
הִנֵּה הִיא לְאוֹת,
חֲמֵש מֵאוֹת,
וְעַד שֶׁנָּקוּם לְהוֹדוֹת,
כָּל אֶבֶן שֶׁקָּמָה מֵאָז
תַּגִּיהַּ שַׁחֲרִיּוֹת וָאַיָּלוֹת וְאוֹרוֹת,
הַדַּף נֵכְתָּב, שׁוֹמֵר כָּל נִרְדָּף, הַזֹהַר
זוֹכֵר, עֵדוּת לְדוֹרוֹת,
רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת, לְצִיּוֹן הַנַּעֲנֵית, לְחִבּוּר הַבְּתָרִים
לְטְבֶרָיה הַנְּבְנֵית.
הֵן אַתְּ, גּוֹאֶלֶת שֶׁלִּי, נִסְתֶּרֶת,
הֵן רוּחֵךְ, דּוֹנָה-חַנָּה עֲדִינָה
גְּלוּיָה לְעֵין כֹּל,
שׁוּב מַתִּירָה וְחוֹבֶשֶׁת, לָנֶצַח מְנַצַּחַת
כְּאֵם, כֶּאֱמוּנָה.
חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ.
עַד לֹא תִּתַּם הַחֲשֵׁכָה, אֵינֵךְ שַׁאֲנַנָּה.
הִנֵּה אַתְּ, הִנֵּה אַתְּ עוֹנָה.
