skip to content

טכס הענקת המדליה לפרופסור בן ציון נתניהו 



 

 

 פרופ' בנציון נתניהו (מיליקובסקי) הוא ממנהיגי התנועה הציונית בארצות הברית, היסטוריון ישראלי ופעיל ציוני.

נתניהו מכהן כפרופסור עמית באקדמיה למחקר יהודי, חבר באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות ומדעי ההיסטוריה בספרד, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת קורנל. הוא אביהם של יונתן נתניהו שהיה מפקד סיירת מטכ"ל, בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל, ועדו נתניהו שהינו רופא וסופר.
 היה לאחד מעורכי ומרכזי האנציקלופדיה העברית. עם פטירתו של קלוזנר היה לעורכה הראשי.

לאחר
מות בנו יונתן, במהלך מבצע יונתן לחילוץ בני הערובה ממטוס אייר פראנס באנטבה בשנת 1976 החליט פרופסור נתניהו לחיות בישראל .
מחקרו המעמיק על האנוסים בתקופת המאה ה- 16 חופף לתקופת חייה של דונה גרציה נשיא ופועלה העצום להצלת אחיה בני העם היהודי ברחבי אירופה.
בספטמבר 2011 הוענקה לו מדליית דונה גרציה עי שר החינוך גדעון סער ויו"ר עמותת דונה גרציה יעקב אמסלם

 

            

אירועי דונה גרציה יפתחו השבוע, יום רביעי 21.9.11, בשעה 19:30 ,בבית מורשת בגין, בטקס בו יעניק מייסד ויו"ר עמותת דונה גרציה,מר יעקב אמסלם, מדליה בדמותה של דונה גרציה-נשיא לפרופסור בן ציון נתניהו חוקר יהדות ספרד לאות הערכה וכבוד.האירוע מתקיים ביוזמתה של עמותת דונה גרציה בשיתוף בית מורשת אצ"ג ומרכז מורשת בגין.

 באירוע בהנחיית ח"כ לשעבר גאולה כהן, יישאו ברכות :שר החינוך גדעון סער, קח"ר אלי שרמייסטר, ראש עיריית טבריה זוהר עובד ומנהל מרכז מורשת בגין, הרצל מקוב.

 בתוכנית:

רבקה אמבון ,אוצרת המוזיאון ע"ש דונה גרציה:סיפור חייה וחזונה של דונה גרציה.

הזמרת - שוהם וינברג, בשירי לאדינו.

הסופרת נאווה מקמל-עתיר - בלאדה  וקטע משחק  על דונה גרציה.

הזמרת – עדי ארגלזי.

שחקנית – הילה דה קסטרו.

 

 

נאום יעקב אמסלם לערב הענקת המדליה לבנציון נתניהו 21/9/2011 בירושלים

 

פרופ' בנציון נתניהו, הגברת גאולה כהן, כבוד שר החינוך מר גדעון סער, כבוד ראש העיר טבריה, מר זוהר עובד, קצין חינוך ראשי מר אלי שרמייסטר, הורי היקרים אורחים נכבדים,

שלום וערב טוב לכולם,

שמי יעקב אמסלם ואני מטבריה.

בשנת 1739, בזמן שבטבריה שלט דאהר אל עומר הבדואי, הוא הבין שבלי היהודים יהיה לו קשה לפתח את היישוב, אז הוא שולח אימייל, לאחד מבוגרי קורס דונה גרציה הרב חיים אבולעפיה, ראש הקהילה היהודית באיזמיר, שהיה אז בן 79,  ואומר לו "תאעל לאון" יענו – "בא לכאן", וזה, אשר ידע את צוואתה של דונה גרציה, מגיע עם משפחתו וחסידיו הנאמנים להחיות את הישוב בטבריה אשר ממנה עתידין ישראל להיגאל, בונה את חצר היהודים ואת בית הכנסת העתיק "עץ החיים".

אתם יודעים, גם בימיהם היה משבר עם העותמאנים-הטורקים, דהאר מסתכסך עם מושל צפת, בקשר ליהודי צפת שירדו להשתקע בטבריה, פחת דמשק סלימאן מחליט לחבור למושל צפת וקם למלחמה על טבריה בברכתו ובעזרתו של השולטאן הטורקי, אשר שולח דרך הים באוניות תותחים וכלי נשק, בקיצור משבר המרמרה הראשון,  רבנו חיים אבואלעפיא לא מוותר ולמרות כל האזהרות אומר אני את טבריה לא נוטש, באתי לבנות את עיר אבותיי ואין בדעתי לנוס ממנה, תפילותיו של רבנו עושות  רושם במרומים והעיר ניצלה פעמיים ממתקפה אדירה.

בשנת 1898 יוצאים משה ובנו אברהם אמסלם, מהרי האטלס, מעירם תפילאלת לנסיעת עסקים בארץ הקודש ובסוריה. ככה עם השקית זהב ביד הם נהגו, מאות שנים לאחר שגורשו מספרד, לשמר את הקשר עם ארץ אבותינו כשהם שומרים על תורתם ואומנותם.

ביום שישי, בדרך,  כשהשבת ממשמשת לבוא, בהיותם בצמח שאלו את הבדואים היכן בית הכנסת  הקרוב ? ואלה מפנים אותם לטבריה, "האמסלמים", אנשי תושייה, לא נבהלו,  פנו לסוכנות "אוויס" המקומית, שכרו פרדות ושמו פעמיהם לטבריה, למסע שיתברר מאוחר יותר כמסע חייהם.

ערב שבת, כל היהודים התקבצו בבית הכנסת "עץ החיים", רבי אליהו אבואלעפיא, נין נינו של רבי חיים, שם פעמיו לתיבה להתחיל בתפילת "לכה דודי" ובחצי מבט הוא קולט אורחים בכניסה לבית הכנסת, הוא מפנה את השמש שיקבל אותם ובתום התפילה, מזמינם לביתו לעשות את השבת יחדיו.

וככה, בבית אבואלעפיא ריח של מטעמים ובשמים, אווירת קודש, מצטלבים מבטיהם של מזל פורטונה אבואלעפיא, בתו של הרב, עם עלם החמודות, אברהם אמסלם הצעיר בן ה-16. שלשה חודשים מאוחר יותר באו בברית הנישואין בבית הכנסת "עץ החיים". וכעבור תשעה חודשים נוספים מביאים בבריתו של אברהם אבינו, באותה בית הכנסת, את התינוק יעקב אמסלם  הלו הוא סבי אשר על שמו אני קרוי.

עם השורשיות וההיסטוריה, הזיקה והאהבה לארץ ישראל, הקשר והציונות לארץ הגליל, נפלה בחלקנו הזכות להעלות את פועלה של דונה גרציה ותרומתה כגואלת ציון, על סדר היום הציבורי בישראל.

גברותי ורבותי, ביום שבו נחשפנו לדונה גרציה, בפברואר 2001, לפני עשור, אני מבטיח לכם שאנשים בודדים הכירו את סיפורה של דונה גרציה. היום,  בחלוף עשור, מאות אלפי ישראלים, מלח הארץ, וגם זרים, יודעים להכיר בתרומתה העצומה של הגבירה להיאחזות שלנו בארץ הקודש ואת משמעות המונחים זהות, זכות ומנהיגות.

 טרם נקרא לכולנו, על פי צוואתה של חנה נשיא, ל- "הבה נגלילה" , אני מזמין את הגב' גאולה כהן.

 ויחד, אנו מבקשים להעניק היום בשמה של "דונה גרציה", נשיאת האנוסים, מדלית כסף לפרופסור בנציון נתניהו על תרומתו לחקר יהדות ספרד והאנוסים בתקופת האינקוויזיציה.

אנו מתכבדים להזמין את פרופסור בנציון נתניהו לקבל את המדליה.

 

  21 בספטמבר 2011
דברים אודות דונה גרציה במרכז מורשת בגין

מאת : רבקה אמבון, אוצרת מוזיאון דונה גרציה

"לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" כתב יהודה הלוי בשירו, והוא היה לביטוי מזוכך של מצב קיומי קרוע, שסוע, של חוסר הרמוניה.

המשפט הזה נכתב כ-400 מאות שנים לפני שנולדה בפורטוגל בשנת 1510, למשפחת נוצרים חדשים מספרד, תינוקת בשם ביאטריצ'י דה לונה.
גם שם יהודי ניתן לה – חנה נשיא.
עם נשואיה היתה לגברת מנדס,
אבל ידעה שהיא גם גברת בנבנישתי – שמו היהודי של בעלה,
עם זאת, כולנו זוכרים אותה דווקא בכינויה: דונה גרציה.

אני מציעה את שורת השיר הנפלאה הזו כקוד אפשרי לפיענוח דמותה ופועלה.
סיפור חייה של האשה המיוחדת הזו, מרובת השמות והזהויות, הוא מסע נפתל ורב- שכבתי , מודע ולא מודע, של ניסיון למצוא תיקון לפיצול הזה, עליו מדבר יהודה הלוי.

ההזמנה שלי לראות בחיי דונה גרציה סיפור מסע נשענת על העובדה הבולטת שהאשה נמצאת בתנועה מתמדת. במישור הפיזי–גיאוגרפי, מסע חייה מתנהל מן המערב מזרחה. מליסבון לאנטוורפן, משם לונציה ופררה עד הגיעה לקושטא- איסטנבול של ימינו. 'אנכי' עוזב את סוף מערב ופניו אל השמש העולה. אל המזרח.
במקביל ובמשולב עם הנתיב הארצי הזה שהיא מפלסת לה מתקימים בה מסעות מכוננים מסוג אחר.
אנחנו מכירים את הדרך שעוברת דונה גרציה האשה ומביטים בה בהשתאות. האשה הצעירה שהתאלמנה, הפועלת בעולם שעיקרו גברי ולומדת תוך כדי תנועה, לעמוד בראש המשפחה ונכסיה, ומקדמת אותם ואת מעמדה כטייקון, אם להשתמש במונחים של ימינו. היא משכילה לרתום למהלך את אחיינה אותו חיתנה עם בתה היחידה, המוכר לנו כדון יוסף נשיא ובסופו של המסלול היא חולשת על אימפריה עסקית אדירה ומארג קשרים עם שליטי האזור, שיכול לספק הרבה חומר לדיון על הון-שלטון.

בתוך כל ההתרחשויות הללו שזור אצל דונה גרציה מסע עמוק אל נבכי הנפש, המתחבטת בשאלת הזהות הלאומית-דתית.
לא מעט פולמוסים התלהטו בין החוקרים של התקופה בניסיונם להסביר את התופעה המוכרת בציבור בשם 'האנוסים', עליהם נמנו גם דונה גרציה ומשפחתה. אין זה המקום להרחיב על כך אולם חשוב לציין שבין אם נשען על התזה של פרופ' נתניהו, האיש שלכבודו התכנסנו הערב, לפיה מדובר במתנצרים אשר בחרו להשתלב בחברה הנוצרית ונדחו מתוכה לאו דווקא מסיבות דתיות אלא בעיקר מטעמים גזעניים וכלכליים, ובין אם נראה בהם אנוסים בעלי סנטימנט דתי-יהודי חזק מלכתחילה, תהינה הנסיבות אשר תהינה – מסעה של דונה גרציה מזרחה הוא גם מסע פנימי-רוחני של השלת עור ומסכות ובחירה בזהות יהודית.
בתחילת הדרך הביטוי להשתיכותה לקבוצה נבדלת מן הרוב הנוצרי היתה בעיקר בנישואיה לפרנסיסקו מנדס. בבחינת: אנחנו, הנוצרים החדשים, מתחתנים בינינו לבין עצמנו. בהמשך הקשר מתבטא בהגשת עזרה בסתר ליהודים ולנוצרים חדשים שנקלעו לבעיות. משם, בהדרגתיות, חזרה גלויה ליהדות ומעורבות הולכת וגדלה בחיי הקהילה ובגורל היהודי.

אולם נדמה שבכך לא די לה. גם ביושבה בקושטא, נהנית ממנעמי הקשרים הטובים עם סולימאן המפואר, היא אינה שוקטת על מקומה. היא רוכשת לעצמה זיכיון על אחת מארבע ערי הקודש שבארץ ישראל, על טבריה.
האם חיפשה דונה גרציה, כדבר השיר, את ליבה שבמזרח? בארץ-ישראל? האם ביקשה את האיחוי בין 'לבי' לבין 'אנכי' במקום היחיד בו האמינה שזה אפשרי?
ההשקעה העצומה שלה ברכישת הזיכיון על טבריה וארבעת הכפרים, השקעה שאינה יכולה להיות מוסברת במונחים כלכליים טהורים, התחלות הבניה במקום, הקריאה ליהודים לבוא לחיות בטבריה והמקורות המדברים על התיישבותה העתידית במקום, מספרים לנו שלכך כיוונה. אלא שהניסיון לא צלח. דונה גרציה נפטרה ב-1569, מותירה אחריה התחלות שהתפוגגו ושלא נמצאו להם ממשיכים עוד שנים רבות.

לימים ישובו יהודים לחבור אל המולדת ההיסטורית ולהשיב את ההרמוניה למרכיבי זהותם היהודית והציונות, שהשיגה ריבונות בארץ, מימשה את מה שדונה גרציה אולי לא העזה אפילו לחלום עליו.

דווקא משום כך ראוי לספר בדונה גרציה. מסע חייה רלוונטי גם היום מפני שהדילמות בהן התחבטה ניצבות בפועל או פוטנציאלית בפני רבים מאיתנו בארץ ובעולם.
הקמת בית לדונה גרציה בטבריה הציבה סמל וזכר למה שהיתה צריכה להיות התחנה האחרונה במסע שלה, מסע אישי שמעולם לא הושלם. הבית בטבריה קם ופועל משום שהעושים במלאכה בו סבורים שכל המרבה לספר בדונה גרציה הרי זה משובח וחשוב.