איתן ארנון בתערוכה 'בחזרה מספרד'
יליד קיבוץ בית זרע שבעמק הירדן, בן למייסדי הקיבוץ, שלומית וישראל. עוד בילדותו, בבית הספר בדגניה, נמשך לציור ומוריו זיהו בו יכולת ייחודית ואפשרו לו להפוך את הציור לכלי ביטוי שלו.
בסיום השירות הצבאי למד אצל מרסל ינקו, מראשי זרם הדאדא באומנות. למד במכון אבני אצל שטריכמן, סטימצקי ומוקדי. המשיך ללימודים בבית הספר הגבוה לציור בתל אביב, בסיום הלימודים לקח חלק בתערוכה לאומנים צעירים ברומא שם זכה במדליית כסף. מלגת השתלמות של משרד התרבות ומשרד החוץ הובילה אותו לפריז, שם נחשף לעולם האומנות האירופאי התוסס.
החזרה של ארנון לארץ ולקיבוץ הייתה אל חיי שילוב בין יוצר באומנות לבין עובד כפיים. עולם היצירה שלו הוא חיפוש מתמיד אחרי השפה והסגנון המתאימים לו. כמי שהושפע מרוח הזמן, פנה בראשית דרכו אל הציור המופשט. החיים בארץ, במציאות הסוערת ונלחמת, החזירו אותו אל הציור הפיגורטיבי, המשלב את כל המסע שעברה האומנות במאות העשרים והעשרים ואחת. שליטתו של ארנון בטכניקות מגוונות כמו ציור, ציור משולב בתלת מימד, הדפס לסוגיו, קולז', אסמבלז', מיצבים, פותחת בפניו אין ספור אפשרויות לביטוי אומנותי.
כך ניסח ארנון את תפיסת עולמו האומנותית: "באמצעות המכחולים, הצבע על הבד או כל חומר אחר, אני מעביר את המציאות בתוכה אני חי. מעביר את רוח התקופה על תופעותיה למשמעות משלי. הקשר בין היפה והמעניין, הקשה והמואט, המציאות והחלום, עולה בשפה ובסגנון אישי. התמצית של בדידות האומן מחד ואחדות עם העולם מאידך, מתנגשים, משתברים, מתרכזים ומצטרפים לדבר הרמוני שלם... מציגים את הבסיס הטרגי קומי של הקיום. פעמים באירוניה ופעמים בחיבה ובהזדהות..."
בתערוכות הרבות בהן הציג, בארץ ובעולם, בחר לרוב נושא או רעיון, וכך גם בתערוכה 'בחזרה לספרד', המוצגת בגלריית הבית של דונה גרציה. אל הנושא הגיע בעקבות מסע אישי בספרד, לימוד שפתה ותרבותה של הארץ שגירשה לפני למעלה מחמש מאות שנים את היהודים.
בעבודותיו מצליח איתן ארנון להעביר משהו מן התנועתיות בתרבות הספרדית: רבת עוצמה עד אלימה ועם זאת עצורה, עגולה וארוטית. מן הציורים בוקעת המוזיקה, זו משם ובעיקר המנגינות שהמגורשים וצאצאיהם שרים עד היום. הדיוקנאות של כמה מנשאי תרבות הלאדינו מאפשרים למבקר בתערוכה לראות את הקולות.
