שפת הלאדינו (ג'ודיאו-אספניול)
אליבא דפרופ' חיים וידאל ספיחה וחוקרים אחרים של תרבות הספרדית היהודית, "לאדינו" הוא שמה של שפת ה"קאלק", השפה שבה תורגם התנ"ך מעברית לספרדית, עוד לפני גירוש היהודים מספרד. לפי השקפתם, שפה זו שימשה אך ורק למטרות קודש, מטרות דתיות ודידקטיות, בעוד שאת שפת היום-יום יש לכנות בשם ג'ודזמו, ג'ודיאו, ג'ודיאו-אספניול, ספניולית וכו'. אולם בימינו אנו, רווח יותר השימוש במונח "לאדינו" לתיאור השפה הדבורה והכתובה של היהודים הספרדים, צאצאיהם של מגורשי ספרד משנת 1942.
היהודים שגורשו מספרד המשיכו לדבר בשפות שהיו שגורות בפיהם טרם הגירוש, גם בארצות החדשות שבהן התיישבו. השפה השלטת הייתה ספרדית (קסטילית) כפי שניתן לראות בעדות הבאה, המופיעה בספר Historia Ponitifical מאת גונזלו דה אייסקאס, נוסע ספרדי מן המאה ה-16:
"רבים הגיעו לקונסטנטינופול (היא איסטנבול), לסלוניקי, לקהיר ולמרוקו, והביאו עמם (למקומות אלה) את שפתנו אנו, והם עדיין משמרים אותה ומשתמשים בה ברצון.. ”
לשון הלאדינו משקפת את הדקדוק, את אוצר המילים ואת הפונטיקה של הקסטילית מן המאה החמש-עשרה, אולם ככל שהיהודים הספרדיים התרחקו גיאוגרפית מספרד הם התנתקו מהתפתחות הקסטילית, והלאדינו עברה התפתחות שונה. בהולנד, באנגליה ובאיטליה, לשם הגיעו "נוצרים חדשים" רבים, אשר נמלטו מהאינקוויזיציה, שמרו יהודים אלה על קשר מתמיד עם ספרד והמשיכו לדבר קסטילית של התקופה ההיא. לעומת זאת בשפתם של אנשי הקהילות הספרדיות של האימפריה העותמנית, אמנם נשמרו מילים ארכאיות ונשמרה הפונטיקה העתיקה של הקסטילית, אך דוברים אלה שאלו אל שפתם גם מספר רב של מילים מעברית, מפורטוגזית, מיוונית, מתורכית, מצרפתית וכו'.
במרוקו הלאדינו התפתחה בצורה שונה. שאילת מילים מספרדית, מעברית ומערבית יצרה שפה הנקראת חכיתייה, אשר כיום נכחדה כמעט כליל, ואינה שפה מדוברת עוד. אולם במדינות האימפריה העותמנית, נשמרה הלאדינו עד ימינו אנו, כולל אוצר המילים שלה והפונטיקה המיוחדת לה. עם זאת, קיימים הבדלים מסוימים באופן שדוברים את השפה היהודים מטורקיה ומרודוס, אשר שפתם מבוססת על הספרדית הקסטילית לעומת הלאדינו השגורה בפי היהודים מיוון, ממקדוניה, מבוסניה, מסרביה, מבולגריה ומרומניה, אשר שימרו את מאפייני הדיבור המקובלים בצפון ספרד ובפורטוגל. אוצר המילים של הלאדינו כולל איפוא מספר ניכר של מילים ספרדיות ארכאיות, שנעלמו מן הספרדית המודרנית, וכן מילים רבות משפות אחרות.
תקופה ארוכה נכתבה הלאדינו באותיות רש"י, אך עם תחילת המאה העשרים הוחל בכתיבתה באותיות לטיניות.
במשך שנים רבות דיברו לאדינו במדינות צפון אפריקה, במצרים, בטורקיה, ביוון, ביוגוסלביה, בבולגריה, ברומניה, בצרפת ובישראל. בארצות אחרות, אליהן הגרו יהודים ספרדים רבים החל מראשית המאה העשרים, באירופה, ארצות-הברית, ובאמריקה הלטינית, הדור הראשון של המהגרים עדיין דיבר לאדינו, אך בני הדור השני והשלישי זנחו לגמרי את השפה הזו ורק מעטים מבינהים מסוגלים לדבר בה
בתחילת המאה העשרים, עם החלת החוקים שלפיהם שפת ההוראה בבתי-ספר היא השפה הלאומית של כל מדינה ומדינה, השימוש בלאדינו הלך והתמעט גם בתורכיה, יוון, בולגריה וכ'. העלייה לישראל מתורכיה וממדינות הבלקן העצימה תהליך זה אף יותר.
במלחמת העולם השנייה, השמידו הנאצים את רוב הקהילות היהודיות של אירופה דוברות הלאדינו. טרגדיה זו הייתה מכה ניצחת גם לשפת הלאדינו ותרבותה.
יחד עם זאת ובניגוד לדעה הפסימית של העולם האקדמי באשר לעתידה של השפה, אנו עדים בשנים האחרונות לעניין ההולך וגובר בשפה זו ובתרבותה, בעיקר בישראל שבה חי החלק הארי של דוברי הלאדינו בעולם. בישראל פועלת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, שנוסדה בשנת 1997 במטרה לשמר, לקדם ולטפח את התרבות היהודית ספרדית ואין ספק שהפעולות הרבות שהיא יוזמת יסייעו לקדם את התהליך הזה עוד יותר.
*באדיבות אתר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו
